מתוך הספר שנת תשמ"ד
תרגום לעברית ועיבוד: גור אורלב
יש תהליך שחוזר על עצמו במהלך כל ההיסטוריה הידועה. בכל מקום, החברה האנושית תמיד מתחלקת לשלוש קבוצות.
גם אם שמותיהם, היחסים ביניהם והחלוקה שלהם לתת-הקבוצות השתנו - בכל פעם מחדש חזרה החלוקה המרכזית לשלוש קבוצות אלה. גם לאחר מהפכות אדירות, אותו דפוס שב והתגבש מחדש. היסטוריונים רבים החלו לטעון שאי-השוויון בין בני האדם הוא חוק טבע של החיים האנושיים, דבר שלא ניתן לקיים חברה מתפקדת בלעדיו.
גם כשנדמה שהמעמד הגבוה יציב, במוקדם או מאוחר מגיע הרגע שבו הם מאבדים אמון בעצמם או את היכולת למשול ביעילות. זה הרגע שבו קבוצה חדשה מתהווה, רובה מקרב מעמד הביניים, כדי לנסות ולקחת את השלטון לידיה. הקבוצה החדשה מגייסת את תמיכת ההמונים בטענה שהם נלחמים למען עקרון כלשהו - שוויון וצדק, דרך הישר, דרך הטבע, למען האל או כל מושג מופשט אחר. ברגע שהשיגו את מטרתם והחליפו את השלטון הופכים הם עצמם למעמד הגבוה. הם משאירים את ההמונים במעמד הנמוך ומעמד ביניים חדש מתהווה מתוך הקבוצות האחרות. גם אם אורח החיים השתנה, החלוקה נותרה זהה והמאבק בין הקבוצות מתחיל מחדש.
בעבר, נציגי המעמד הגבוה - מלכים, אריסטוקרטים, כהני דת וכן הלאה - הטיפו לכך שהחלוקה הזו מחויבת הטבע, האל, או טובת הכלל. הם תמיד הנחילו את הפחד משינוי, את הרעיון שאם לא הם ימשלו או אם אורח החיים ישתנה - החברה תקרוס; העולם יהיה תוהו ובוהו ונורא עבור כולם. לרוב המסר הומתק על ידי הבטחות לתגמול בעולם שמעבר לקבר. לרוב הם נעזרו ברטוריקות הבסיסיות והשחוקות ביותר כמו "למען הילדים", "דרך הטבע", "מסורת", "אויב משותף", "טובת הכלל" וכולי.
מעמד הביניים חולל מהפכות תחת דגל השוויון, לחימה באי-צדק או בשם "האמת" תהיה מה שתהיה. הסוציאליזם היה נגוע באוטופיה - הו איזה עולם נפלא יהיה לכל בני האדם ברגע שכולם יהיו כפופים לחוק החדש, הצודק והנכון. כמובן שלאחר ניצחונם, המהפכנים פשוט השליטו עריצות חדשה.
מנקודת מבטם של המעמד הנמוך, הם נותרו במצבם, חסרי יכולת השפעה. עיקר השינוי היה בשמות אדוניהם וגחמותיהם. כמובן שאין משמעות הדבר שהחיים לא השתנו. אורח החיים השתנה, וכיום גם בתקופת שפל האדם הממוצע במצב גופני טוב יותר משהיה לפני כמה מאות שנים. הרפואה והטכנולוגיה התקדמו ושיפרו את חיי כולם. אך שום גידול בשפע או נימוסים לא קידמו את השוויון האנושי בין כל בני האדם ולו בקצת.
התנועות החדשות - "אינגסוק" באוקיאניה, "ניאו-בולשביזם" באירו-אסיה, "ביטול העצמי" ("פולחן המוות") במזרח-אסיה - נהנו מידע היסטורי שלא היה קיים עד כה. הם תוכננו באופן מודע, על סמך הניסיון והידע ההיסטורי הזה, כך שיוכלו לשמור על עצמם מפני חילוף נוסף בעתיד. הם הוקמו במטרה להנציח את העריצות, השעבוד ואי-השוויון. תנועות חדשות אלו צמחו על בסיס התנועות הישנות ונטו לשלם מס שפתיים לאידיאולוגיות הקודמות, אך זנחו את רעיונות האחווה האנושית או עולם מתוקן. היעד היה לעצור את הקידמה ולהקפיא את ההיסטוריה. תנועת שינוי המעמדות המוכרת הייתה אמורה להתרחש פעם אחת נוספת, ואז לעצור לתמיד. השלטון סולק על ידי המהפכנים, שהפכו לשולטים בעצמם; אך הפעם, באמצעות אסטרטגיה מודעת, אנשים אלה יכלו לשמור על מעמדם לנצח. מנקודת מבטם, השוויון האנושי לא היה יעד נעלה שיש לשאוף אליו, אלא סכנה שיש למנוע.
הסיבה היא שבתחילת המאה העשרים השוויון האנושי הפך, לראשונה בהיסטוריה, לאפשרי. בעבר, פער המעמדות לא רק שהיה בלתי נמנע, אלא אף תרם לחברה מתפקדת ומשגשגת; אי-השוויון היה מחיר הקידמה. אך עם התפתחות הייצור הממוכן והמחשבים המצב השתנה. בני האדם עדיין אינם שווים ביכולותיהם, ויש לחלק את תפקידיהם בהתאם לכך ולתעדף אנשים מסוימים על פני אחרים - אך כבר אין צורך בפערים גדולים כל כך ביניהם בעושר וכוח.
בעידנים קודמים, כאשר חברה צודקת ושלווה לא הייתה אפשרית, היה קל להאמין בה. הרעיון של גן עדן עלי אדמות שבו בני אדם יחיו יחד במצב של שוויון ואחווה, ללא חוקים וללא עבודת פרך, רדף את הדמיון האנושי במשך אלפי שנים. אך רעיון זה הושלך הצידה בו ברגע שהפך לבר-השגה. כל תיאוריה פוליטית חדשה שקמה מאז הובילה להיררכיה ומשטר, אך הפעם ללא האשליה של שאיפה לאוטופיה.
לאחר עשור של מלחמות, מלחמות אזרחים ומהפכות בכל חלקי העולם, הופיעו אינגסוק ומקבילותיה בתור תורות פוליטיות מתקדמות ושלמות. המעמד העליון החדש הורכב מביורוקרטים, מדענים, טכנאים, ראשי איגודים, אנשי שיווק ודעת קהל, סוציולוגים, אנשי חינוך, עיתונאים ופוליטיקאים מנוסים. אנשים אלה, שמקורם במעמד הבינוני השכיר ובדרגים העליונים של מעמד הפועלים, עוצבו והתגבשו יחד בעזרת התעשייה המונופוליסטית והממשל הריכוזי. בהשוואה למקביליהם בעידנים קודמים, הם היו פחות חמדנים ורודפי מותרות, אך רעבים לכוח טהור. בנוסף הם היו יותר מודעים למעשיהם, ממוקדים על מטרתם, ונחושים לעקור מן השורש כל התנגדות ללא רחמים. הם ידעו מה עליהם לעשות כדי להבטיח את מעמדם בטווח הארוך. בניגוד לעריצויות העבר, הם עשו זאת ביעילות וללא היסוס.
העריצויות של העבר היו לרוב נגועות במידה מסוימת ברעיונות ליברליים ולא הקפידו על שליטה מלאה. הם הקפידו לשלוט על המעשים ההצהרות של הנתינים שלהם, השקיעו בהכוונת רגשות הנתינים שלהם, אך לא הקפידו על שליטה בתהליכי המחשבה שלהם. חלק מהסיבה לכך הייתה טכנולוגית. המצאת הדפוס, הטלוויזיה, רשתות התקשורת ובינה מלאכותית קידמו מאוד את יכולות עיצוב דעת הקהל ופיקוח מלא. הטכנולוגיה של ימינו מאפשרת לשמור שכל אזרח יהיה תחת השפעה בלתי פוסקת של ערוצי השלטון - בעוד כל שאר הערוצים חסומים לו. האפשרות לאכוף לא רק ציות מוחלט לרצון המדינה, אלא גם תמימות דעים מוחלטת בכל נושא, התקיימה כעת לראשונה. עם התפתחות המצלמות והאלגוריתמים להבנת התנהגות קול וטקסט, החיים הפרטיים הגיעו לקיצם. בעזרת הטלסקרין השלטון יכול עתה לפקח מקרוב אחר כל אזרח ששווה לעקוב אחריו, בכל רגע ורגע בחייו.
כנגד ארבע סכנות שומר על עצמו המעמד הגבוה החדש:
על סמך ההיסטוריה, שלטון שיכול להתגונן מפני כל אלה צפוי לשמור על כוחו לצמיתות.
כיבוש מבחוץ אינו מהווה סיכון אמיתי בעתיד הנראה לעין. כל אחת משלוש המעצמות המחלקות כיום את העולם היא בלתי מנוצחת מפאת גודלה וגבולותיה.
מניעת מרד ההמונים מתחלקת לכמה כיוונים. היסטורית, מרד המונים מתבצע כמעט תמיד בהובלת מעמד הביניים. לכן חברי מפלגה נמצאים תחת פיקוח מתמיד. אלו מהם העלולים להצית מרד, בין אם ביודעין או במקרה, מסומנים על ידי משטרת המחשבות ואלה משביתים או מחסלים אותם.
ללא עזרת מעמד הביניים, ההמונים לעולם אינם מורדים רק משום שהם מדוכאים. מרד כזה מחייב השכלה, שנאה של השלטון הקיים, את הביטחון שחיים טובים יותר אכן אפשריים ולדעת כיצד הם נראים. מאחר והמעמד הגבוה מחזיק בכל אמצעי התקשורת, הוא מציג את החיים כטובים יותר ומוסריים יותר מאשר החיים שהיו בעבר או אלה שבקרב המעצמות האחרות. שיטת השלטון מוצגת כשיטה הטובה, המוסרית והמועילה ביותר לחיי הפרט ושרידות המדינה, מכל אלה שנוסו אי פעם. השלטון מרעיף, בכל ערוץ אפשרי ולכל גיל, סיפורים ללא בסיס במציאות המהללים ומאדירים את השלטון ואת האח הגדול. שטיפת מוח מלידה ועד המוות. בזאת מסתיימת כל ההשכלה המדינית בקרב ההמונים, למעט אלה שתפקידם מחייב לדעת יותר. כל עוד אין באפשרות ההמונים להחזיק במקור להשוואה, אין באפשרותם להיות מודעים למצבם או לדמיין אפשרות טובה יותר.
מעבר להאדרת השלטון בכל ערוץ אפשרי, מצב המלחמה הכמעט קבוע מציג כל פעולה כנגד השלטון כפעולה מסוכנת הגובלת בהתאבדות, פעולת אשר עוזרת ישירות לאויבי המדינה. החיים תחת איום חיצוני מתמיד מקדמים תחושות פטריוטיות ושייכות, אשר מעודדים את הרצון לעזור ולהגן על השלטון הקיים מפני בוגדים מבפנים.
באשר להחלפת השלטון על ידי קבוצה מתוך מעמד הביניים או פרישה עצמאית, הפתרון טמון בעיצוב מתמיד של התודעה בקרב שתי הקבוצות. השלטון ערער את מוסד המשפחה והחברות, ונמצא מעליהם. כל מי שלא הראה דבקות מוחלטת למפלגה, לא רק שדחתה אותו החברה, אלא שגם הוקיעו אותו חבריו הקרובים ביותר, משפחתו ובן/בת זוגו. וכמובן, קיים גם המעקב האדוק של משטרת המחשבות אחר חברי מפלגה אשר נחלשים בדעתם או מתנדנדים.
המבנה של החברה האוקיאנית נגזר מרעיונות אלה. בראש ניצב האח הגדול, כל-יכול, יודע-כל ולא טועה לעולם. כל הצלחה, כל הישג, כל ניצחון, כל תגלית או דבר חכמה, ואף האושר עצמו נובעים ממנהיגותו והשראתו. איש מעולם לא ראה את האח הגדול במו עיניו, אך מעבר לכך הוא בכל מקום - פנים על שלטי החוצות, נותן נאומים בטלסקרין, חתום על הנחיות המפלגה. בעוד שרגשות של פטריוטיות וגאווה יהיו כלפי המפלגה, תפקידו של האח הגדול לשמש מוקד לאהבה, יראה והערצה, רגשות שקל יותר לחוש כלפי דמות מאשר כלפי ארגון או קבוצה. כל האמונות, ההרגלים, הטקסים והרגשות שאותם אנו מונחים לאמץ, משמשים כמסך עשן אשר מקיים את המסתורין של המפלגה ומונע את תפיסת טבעה האמיתי של החברה בה אנו חיים.
ישירות תחת האח הגדול נמצא המעגל הפנימי, השולט. כמות החברים במעגל הפנימי מהווה כ-1.8 אחוזים מאוכלוסיית אוקיאניה. מתחת למעגל הפנימי נמצאת שאר המפלגה אשר מהווה את הכוח המבצע. מתחתיה נמצאים ההמונים, האילמים, שאנו מכנים בדרך כלל "עם-הארץ". הם מהווים כ-85 אחוזים מהאוכלוסייה. אם נדמה את המעגל הפנימי למוח, שאר חברי המפלגה יהיו הידיים; וההמונים יהיו כל יתר תאי הגוף - אשר חיוניים לתפקודו התקין, אך אינם משפיעים על תוצאות מעשיו.
בשונה ממבנים דומים בהיסטוריה, המפלגה אינה מעמד במובן הישן של המילה. היא אינה שואפת להעביר את הכוח לילדיה; ואם הדרך לשמור על האנשים המוכשרים ונאמנים ביותר בצמרת תהיה להחליף לחלוטין את הקבוצה השלטת ולגייס דור חדש מקרב עם-הארץ - אז זה מה שיקרה. ילד להורים מהמעגל הפנימי, בתאוריה, אינו נולד לתוך המעגל הפנימי. הוא מנותב לאחד מענפי המפלגה באמצעות בחינה הנערכת בגיל שש-עשרה. אין אפליה גזעית, אזורית או שליטה בולטת של מחוז אחד על אחר. הגורמים המשפיעים הם שכלו ונאמנותו. השליטים אינם מאוחדים בקשרי דם אלא בדבקותם במטרה המשותפת. בין שני ענפי המפלגה יש חילופין במידה שתבטיח שחלשים יסולקו מהמעגל הפנימי, וחברי מפלגה שאפתניים ינוטרלו על ידי קידומם למעגל הפנימי. לעם-הארץ, בפועל, אין כמעט אפשרות להתקבל למפלגה. המוכשרים ביותר שביניהם, שעלולים להפוך לגרעיני אי-שביעות רצון, לרוב לא יקודמו למפלגה אלא יחוסלו על ידי משטרת המחשבות. אך מצב זה אינו עניין של עיקרון וייתכן שישתנה.
מהות השלטון אינה ירושה מאב לבן, אלא כפייה של השקפת עולם ודרך החיים של הדורות הקודמים על דורות העתיד. קבוצה שולטת נשארת כזו כל עוד היא ממנה את יורשיה על סמך דבקותם במטרה. המפלגה אינה עוסקת בהנצחת יורשים - אלא בהנצחת השקפת עולמה.
מרד, או כל מהלך מקדים לקראת מרד, אינו אפשרי כעת: מעם-הארץ אין ממה לחשוש. אם יניחו להם לנפשם, הם ימשיכו מדור לדור וממאה למאה, לעבוד, להתרבות ולמות, לא רק ללא כל דחף למרוד, אלא בעיקר ללא היכולת לתפוס שהעולם יכול להיות אחר. אין להם גישה לספרים או לידע חיצוני וגם אם כן, הם גדלים על העקרון שכל ידע חיצוני לוקה בחסר, רמאות או טעות. הם יכולים להפוך למסוכנים במידה והתקדמות טכנולוגית או סיבה אחרת תחייב אותם להשכיל; אך מכיוון שיריבות צבאית ומסחרית כבר אינן חשובות, אין צורך בהתקדמות טכנולוגית ורמת ההשכלה העממית למעשה אפילו יורדת. ניתן להעניק לעם-הארץ חירות מחשבתית, כל עוד אין להם יכולת חשיבה עצמאית. יוצאי הדופן מביניהם, שהצליחו לראות מעבר למסך העשן, יואשמו בבגידה וייחשבו מוקצים כבר על ידי חבריהם ומשפחתם, אפילו ללא התערבות משטרת המחשבות.
אך בקרב חברי מפלגה, שלמעמדם והשפעת מעשיהם יש השלכות על המפלגה עצמה, אין אפשרות לקבל אפילו את הסטייה הקטנה ביותר בנוגע לנושא הקטן ביותר. זו הסיבה שכל פרט בחייו של חבר מפלגה נמצא תחת ההשגחה של משטרת המחשבות. גם כשהוא לבד הוא לעולם אינו יכול להיות בטוח שהוא לבד. בכל מקום שיהיה, ישן או ער, עובד או נח, הוא יכול להיבחן ללא אזהרה ומבלי לדעת שהוא נבחן. לא רק עבירות ממשיות, אלא כל מנהג חריג, כל שינוי בהרגלים, כל שינוי בלבוש או תספורת אשר מעיד על ביטוי עצמי, וכל שאלה או תנועה עצבנית המרמזת על מאבק פנימי או הטלת ספק, תסומן על ידי האלגוריתמים של משטרת המחשבות או שתדווח על ידי חברי מפלגה אחרים. אין לחבר מפלגה חופש בחירה ואסור שיהיה. באוקיאניה אין חוק מנוסח וברור החל על חברי המפלגה. מחשבות ומעשים שכאשר מתגלים עונשם מוות או הגליה אינם אסורים רשמית. הטיהורים, המעצרים, העינויים, המאסרים והוידויים אינם מוטלים כעונש על פשעים שבוצעו בפועל, אלא חיסולם של אנשים שאולי יבצעו פשע בעתיד.
מחבר מפלגה נדרש לא רק להחזיק בדעות הנכונות, אלא גם באינסטינקטים הנכונים. רוב האמונות והעמדות הנדרשות ממנו לא מנוסחות במפורש, כיוון שלא ניתן לנסח אותן במפורש מבלי לחשוף את הסתירות הגלומות בהן. אך בכל מקרה, אימון מנטלי מורכב, שעוברים בילדות ומתרכז סביב מילות השיחדש טוהר-מחשבה, יש-מאין, כפל-חשיבה וכן הלאה, הופך את חבר המפלגה לחסר יכולת לחשוב לעומק ובבהירות על כל נושא שהוא.
מחבר מפלגה מצופה שלא יהיו לו רגשות פרטיים ושום הפוגה מהתלהבות כלפי דרכי המפלגה. מצופה ממנו לחיות בטירוף מתמשך של שנאת זרים, תיעוב השונה, שנאה יוקדת במיוחד כלפי בוגדים, חגיגת הניצחונות, והשפלה עצמית וענווה מפני כוחה וחכמתה של המפלגה. כל אי-נוחות בחייו מופנית כלפי השונים, ומתפוגגת באמצעות תחבולות כמו רגע-השנאה. הרהורים שעלולים לעורר גישה ספקנית או מרדנית נקטלים מראש על ידי המשמעת הפנימית שנרכשה בגיל צעיר.
השלב הראשון והפשוט ביותר במשמעת, שניתן ללמד אפילו ילדים צעירים, נקרא, בשיחדש, טוהר-מחשבה. טוהר-מחשבה מתאפיין ביכולת לעצור מראש כל מחשבה מסוכנת, טמאה. היא כוללת את הכוח להתעלם מעובדות מסוימות ולהתייחס רק לעובדות המתאימות, לא להבין שגיאות לוגיות או טיעונים אשר עוינים לאינגסוק; להיות משועמם וחסר כל עניין בדרכי חשיבה העלולים להוביל לכיוון של כפירה באינגסוק. טוהר-מחשבה, בקיצור, אומר טיפשות מגוננת ומסוימת מאוד. אך טיפשות לבדה אינה מספיקה. נהפוך הוא, קנאות במובנה המלא דורשת שליטה בתהליכים המנטליים של האדם על עצמו, כמו זו של לוליין בקרקס. עליו למצוא בעצמו תחבולות והתחכמויות אשר יאפשרו לו עצמו להמשיך ולשמור על האמונה באינגסוק, כנגד כל טיעון אפשרי.
החברה האוקיאנית נשענת בסופו של דבר על האמונה שהאח הגדול הוא כל-יכול ושהמפלגה חסינת-טעות. אך מכיוון שבמציאות האח הגדול אינו כל-יכול והמפלגה אינה חסינת-טעות, יש צורך בעבודה אינסופית, מדויקת ובלתי מתפשרת של טיפול בעובדות, וכשזה לא מתאפשר, פרשנות מחודשת. מילת המפתח כאן היא יש-מאין. כמו מילים רבות בשיחדש, למילה זו מספר משמעויות סותרות. כאשר היא מיוחסת ליריב או טיעון נגד המפלגה, פירושה החוצפה לטעון שניתן ליצור יש מאין, בניגוד לעובדות בשטח. כאשר היא מיוחסת לחבר מפלגה או טיעון בעדה, פירושה הנכונות לקבל ניסים ודברים בלתי סבירים כאמת, כאשר הדבר מתאים למפלגה. פירושה גם להאמין שניתן ליצור יש מאין, וגם שלא, וגם לשכוח שאי פעם האמנת אחרת.
מבחוץ - הדבר דורש שינוי של העבר והעובדות ללא הרף, וכשזה לא ניתן אז את הפרשנות שלהם או האמונה בנכונותם.
מבפנים - הדבר דורש מהאדם שינוי מתמיד של דרך החשיבה, בהתאם לתשובה הידועה מראש, עליה החליטה המפלגה. וכל זה מתאפשר בזכות מערכת המחשבה המכילה את כל השאר, ושמה בשיחדש כפל-חשיבה.
העבר הוא כל מה שהרשומות והזיכרונות מסכימים עליו. ומכיוון שהמפלגה שולטת שליטה מלאה בכל הרשומות, ומידה ניכרת גם במוחות חבריה, נובע מכך שהעבר הוא כל מה שהמפלגה בוחרת שהוא יהיה. כמו כן נובע מכך שאף על פי שהעבר ניתן לשינוי, הוא מעולם לא שונה בנוגע לאף מקרה מסוים. כי כאשר העבר נברא מחדש לפי הצורך, גרסה חדשה זו תמיד הייתה, ואף עבר אחר לא יכול היה להתקיים.
שינוי והתאמת העבר נחוץ משתי סיבות. אחת היא שחבר המפלגה, כמו עם-הארץ, סובל את תנאי ההווה בין השאר משום שאין לו אמות מידה להשוואה. יש לנתקו מהעבר, כשם שיש לנתקו ממדינות זרות, משום שהוא חייב להאמין שמצבו טוב יותר מאבותיו כשם שהוא נעלה על אויביו. סיבה נוספת להתאמת העבר היא הצורך להגן על חסינות-הטעות של המפלגה והאח הגדול. לא רק שיש לעדכן כל העת נאומים, סטטיסטיקות ורשומות מכל סוג כדי להראות שתחזיות המפלגה היו נכונות בכל המקרים. אלא גם שאסור להודות לעולם בשום שינוי בתורה או בכיוון פוליטי. כי לשנות את דעתך, או אפילו את מדיניותך, היא הודאה בחולשה. אם, לדוגמה, אירו-אסיה או מזרח-אסיה היא האויב היום, הרי שאותה מדינה מאז ומתמיד הייתה האויב. אם הרגל או לבוש מסוים מקובל היום, הוא תמיד היה מקובל. ואם העובדות אומרות אחרת, יש לשנות את העובדות. לכן העבר נכתב מחדש ללא הרף.
כפל-חשיבה פירושו היכולת להחזיק בשתי אמונות סותרות בו-זמנית, ולקבל את שתיהן. חברי מפלגה יודעים לאיזה כיוון יש לשנות את זיכרונותיהם; הם יודעים שהם מעוותים את המציאות, אך בעזרת כפל-חשיבה שוכחים שעשו זאת ומאמינים בלב שלם שלא עיוותו דבר. התהליך חייב להיות מודע מספיק כדי להתאים לתהליך החשיבה של האדם בדייקנות, וגם להיות נסתר אחרת יביא עמו תחושת מרמה ואף אשמה. כפל-חשיבה נמצא בלב ליבה של אינגסוק כיוון שהמהות של המפלגה היא להשתמש בסיפורי מעשיות שנכתבו במחשבה תחילה למטרה מסוימת ואז לפעול בכנות ואמונה מלאה במטרה זו, כאילו שסיפורים אלה הם אמת לאמיתה. לשקר ביודעין מתוך אמונה מלאה ואמיתית בשקר. לשכוח כל עובדה שלא מסתדרת עם הסיפור שאותו מספרים; ואז כשהיא נחוצה עבור סיפור אחר, להעלות את העובדה מהאוב רק לפרק הזמן הנדרש ואחר כך לשכוח אותה שוב. כל זה הכרחי וחיוני. בעצם השימוש במילה כפל-חשיבה האדם מודה שהוא מעוות את המציאות, ואז בעזרת אותו תהליך מכחיש שעשה זאת. חברי המפלגה רואים בכפל-חשיבה כשרון ראוי ונעלה, הבסיס החשוב ביותר.
שלטון שרוצה להמשיך להתקיים במשך אלפי שנים, עליו להיות מסוגל לערער את תחושת המציאות בקרב תומכיו. סוד השלטון הוא לשלב את האמונה בחסינות-הטעות של השלטון עם היכולת ללמוד מטעויות העבר. לא במקרה למילה "כפל-חשיבה" יש את ההקשר הטוב ביותר האפשרי בקרב חברי המפלגה. כפל-חשיבה היא הליך מחשבתי אשר אומר שיש להתעלם מהמציאות, לקבל סיפורים מופרכים כאמת לאמיתה, לצפות מאחרים לקבל זאת ולהשתתף בהעמדת הפנים שמדובר במציאות מבוססת ואמיתית.
ככל שההבנה גדולה יותר, כך גדולה יותר האשליה: ככל שחבר המפלגה אינטליגנטי יותר, כך עליו להיות שפוי פחות. כדוגמה לכך, היסטריית המלחמה מתעצמת ככל שעולים בסולם החברתי. דווקא במפלגה, ומעל לכל במעגל הפנימי, נמצאת התלהבות המלחמה האמיתית. האמונה בכיבוש העולם כולו והבאת המסר של האח הגדול לכולם היא החזקה ביותר בקרב אלה היודעים שזה בלתי אפשרי.
הקישור המוזר הזה של ניגודים — חכמה עם בורות, ציניות עם קנאות — הוא אחד מסימני ההיכר העיקריים של החברה האוקיאנית. האידיאולוגיה הרשמית שופעת סתירות גם כשאין לכך סיבה מעשית. זוקפת לזכות האח הגדול המצאות שהיו קיימות הרבה לפני קום המפלגה; בשם הסוציאליזם, משמיצה כל עיקרון של התנועה הסוציאליסטית; מערערת את מוסד המשפחה בכך ששמה את הנאמנות למפלגה בין אהבת הורים לילדיהם ואחיהם, אך מכנה את מנהיגיה בשמות מעולם המשפחה, המהווים פנייה ישירה לרגש הנאמנות המשפחתית; אפילו שמות המשרדים המרכיבים את השלטון מייצגים סתירה ברורה של העובדות - משרד השלום עוסק במלחמה, משרד האמת בשקרים, משרד האהבה בעינויים, ומשרד השפע בניהול הרעב.
סתירות אלו אינן מקריות, וגם אינן נובעות מצביעות או טיפשות: מדובר בתרגילים מכוונים בכפל-חשיבה. רק על ידי הימנעות מיישוב סתירות ניתן לשמור על שלטון המפלגה ללא הגבלת זמן. כל נער או ילדה אשר ישימו לב לסתירות הברורות, ישאלו ויצביעו עליהם, ינזפו על ידי הוריהם ומוריהם עד שיבינו שהאמת היא כל מה שהמפלגה אומרת שהוא אמת, ולא מה שנבדק ונראה הגיוני. אלה שלא יצליחו לוותר על הדחף להגיע לאמת, יציינו את הסתירות הברורות הללו, יסומנו ולא יתקבלו למפלגה.
פיצול העולם לשלוש מעצמות-על גדולות, כמו כל אירוע גדול, היה אירוע אשר במחשבה לאחור ניתן היה לחזות ואכן נחזה על ידי מספר אנשים. עם הטמעת אירופה ברוסיה; ובמקביל איחוד האימפריה הבריטית וארצות הברית, שתיים משלוש המעצמות הקיימות, אירו-אסיה ואוקיאניה, כבר היו קיימות למעשה. השלישית, מזרח-אסיה, הגיחה כיחידה נפרדת רק לאחר עשור נוסף של מלחמות. אף אחת משלוש מעצמות-העל לא יכולה להיכבש אפילו על ידי שתי האחרות יחד. הכלכלות עצמאיות, קצב הייצור והצריכה פחות או יותר מתאימים, והמאבק על משאבי טבע שהיה גורם מרכזי למלחמות העבר חדל מלהיות גורם משמעותי. כיום, אין סיבות אידאולוגיות או חומריות למלחמה, ושום תוצאה מרחיקת לכת אינה אפשרית בעקבותיה. פצצות גרעין, אף שקיימות ומתוחזקות, לעולם לא יהיו בשימוש מהחשש להרס הדדי, כלל עולמי, גדול מנשוא.
עם זאת, שלוש מעצמות-העל נמצאות רוב הזמן במלחמה, בכל פעם בהרכב אחר. למלחמה יעדים מוגבלים אשר משתנים ללא הרף, בין גופים שאינם מסוגלים להשמיד זה את זה. אין שום סיבה חומרית להילחם, וכיוון שאין הבדל אידיאולוגי מהותי כלשהו בין הגופים נראה, על פניו, שאין על מה להילחם.
המטרה המשנית של המלחמה היא חיזוק הרגשות הלאומיים. מה שחשוב אינו המורל של ההמונים, שגישתם אינה חשובה כל עוד הם מוחזקים בעבודה רוב הזמן, אלא המורל של חברי המפלגה. גם חבר המפלגה הצנוע ביותר מצופה ממנו להיות מוכשר חרוץ ואינטליגנטי בעבודתו. במקביל יש צורך שיהיה גם קנאי, פתי, בור, ושמצבי רוחו השולטים יהיו פחד, שנאה וגאווה. במילים אחרות, הכרחי שתהיה לו המנטליות המתאימה למצב מלחמה. התודעה של הימצאות במלחמה וסכנה מתמדת הופכת את מסירת הכוח לקבוצת השלטון לתנאי הישרדותי, בלתי נמנע. פגיעה בשלטון היא שיתוף פעולה עם האויב. למטרה זו לא משנה אם המלחמה אכן מתרחשת, אם המלחמה מתנהלת באופן מוצלח או לא, ואף לא יעדי הלחימה המדויקים. כל מה שנחוץ הוא שיתקיים מצב מלחמה.
כדי להבין את המטרה המרכזית של המלחמה המודרנית, יש להבין כי בתחילת המאה העשרים החזון העתידי הציג חברה עשירה, משגשגת, יעילה להפליא המאפשרת לאנשים זמן פנוי בשפע לבילויים ולימודים. המדע והטכנולוגיה התפתחו במהירות מסחררת, ונראה היה טבעי להניח שהם ימשיכו להתפתח. לראשונה, היה ברור לכל האנשים החושבים שכבר אין צורך בעבודת פרך אנושית, ולכן במידה רבה באי-שוויון אנושי. אם היו מאפשרים לטכנולוגיה להתקדם, ולפעול בכיוון זה, ניתן היה לחסל רעב, עבודת יתר, חוסר-השכלה, זוהמה ומחלות רבות בתוך כמה דורות. עולם שבו כולם עובדים כ-20 שעות בשבוע, יש להם מספיק אוכל, בביתם מקלחת ומקרר, הם בעלי גישה חופשית לתחבורה ומקבלים שירותים רפואיים. חברה שבה רוב העושר, במובן של רכוש אישי ומותרות, מחולק באופן שווה פחות או יותר, בעוד השלטון נשאר בידי קבוצה קטנה בעלת זכויות יתר.
אך חברה כזו לא הייתה יכולה להישאר יציבה לאורך זמן. אם פנאי וביטחון היו נחלת כולם, המוני בני האדם שבדרך כלל עסוקים רוב זמנם בצורך לשרוד ומוגבלים על ידי עוני, היו לומדים לחשוב בעצמם. ואז היו מבינים שלקבוצה הקטנה בעלת זכויות היתר אין תפקיד חשוב, או שתפקידם לא מחייב זכויות יתר, והיו מסלקים אותם או לוקחים מהם את האפשרות ליהנות ממותרות. בטווח הארוך, חברה היררכית אפשרית רק על בסיס של עוני ובורות.
כיצד ניתן להמשיך להניע את גלגלי התעשייה, כך שאנשים ימשיכו להשקיע בעבודה את רוב זמנם, אך מבלי להגדיל את העושר האמיתי של העולם על ידי הפצת התוצרים של עבודה זו - ניתן להשיג זאת באמצעות מלחמה. הפעולה העיקרית של מלחמה היא הרס, לאו דווקא של חיי אדם, אלא של תוצרי עמל אנושי. מלחמה היא דרך יעילה לנפץ, לשבור, להטביע ולהשחית תוצרים שהושקעו בהם משאבים ושנות עבודה. ההרס הנדרש קורה בדרך מתקבלת על הדעת; הנזק מוצג באור חיובי, מוסרי והכרחי. אלמלא המלחמה, תוצרים אלה היו יכולים לשמש כדי להפוך את חיי ההמונים לנוחים, לעבוד פחות, ובטווח הארוך להיות משכילים יותר מהרצוי. המלחמה מייצרת מקומות עבודה, מקום להשקיע בו את המשאבים החומריים והמנטליים העודפים באותו רגע. במידה ויש חוסר גדול, המאמץ המלחמתי קטן בהתאם. במידה ויש עודף, הוא אינו מספק את ההמונים אלא מנותב לצבא. הצבא צורך, באופן כמה שיותר בלתי יעיל, כל עודף שעלול להישאר לאחר סיפוק הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה.
חבר במעגל הפנימי לעיתים קרובות מכיר את הסיבות האמיתיות למלחמה, או צריך לדעת שפרט חדשות מסוים הקשור למלחמה או האויב הוא שקר או עיוות מכוון. אך ידע כזה מנוטרל על ידי כפל-חשיבה. דווקא בקרב חברי המעגל הפנימי היסטריית המלחמה ושנאת האויב הן החזקות ביותר. אף חבר במעגל הפנימי אינו מהסס לרגע באמונתו שהמלחמה אמיתית, מוצדקת, ועתידה להסתיים בניצחון, כאשר אוקיאניה תהיה השליטה של העולם כולו.
אין זה אומר שהמלחמה הפכה פחות צמאת-דם. ההיפך, למעשה. היסטריית המלחמה מתמשכת ומתקיימת בכל המעצמות. מעשים כמו אונס, ביזה, טבח, השטחת ערים שלמות, פעולות תגמול והתעללות אכזרית בשבויים נחשבים נורמליים. כאשר הם מבוצעים על ידי הצד שלך ולא על ידי האויב, מדובר במעשים ראויים לשבח. כאשר הם מבוצעים על ידי האויב, כמובן שמדובר בהוכחה בעליונות המוסרית של הצד שלך. עם זאת, הזוועות קורות במספרים נמוכים יחסית לעבר, ומדובר באחוז נפגעים קטן ביחס למלחמות העולם. רוב הלחימה מתרכזת באזורי הגבול שבין המעצמות ומספר אזורי מפתח, אך מקומות אלה אינם ברורים לחלוטין. כל מעצמה מציירת את מפת העולם וגבולותיה בהתאם לצרכיה, ללא תיאום עם המעצמות האחרות, והאדם הממוצע לא יכול להכיר את מיקומם האמיתי של הגבולות בכל יום.
גם בין מעצמות בעלות ברית אין תחלופה של אזרחים, ביקורים, סחורות או כל דבר דומה לזה. הדבר מפר את העיקרון, שכל הצדדים נוהגים לפיו אף על פי שמעולם לא נאמר במפורש, שלא תהיה שום תקשורת עם זרים. מלבד שבויי מלחמה, האזרח הממוצע לעולם אינו רואה אזרח של מעצמה זרה, ואסור לו לדעת שפות זרות. אם היה מותר לו לשוחח עם זרים, הוא היה מגלה שהם יצורים דומים לו ושרוב מה שנאמר לו עליהם הוא שקר. העולם האטום שבו הוא חי היה נשבר, והפחד, השנאה והצדקנות העצמית שעליהם מבוסס המורל שלו עלולים להתפוגג.
מתחת לזה מסתתר עוד עקרון, שלא נאמר במפורש אך מתבצע בשתיקה: שתנאי החיים בכל שלוש מעצמות-העל דומים מאוד. באוקיאניה הפילוסופיה השלטת נקראת "אינגסוק", באירו-אסיה "ניאו-בולשביזם", ובמזרח-אסיה - בתרגום חופשי - "מחיקת-העצמי". לאזרח אוקיאניה אסור לדעת את פרטי הפילוסופיות האחרות, אך הוא מחונך לבוז להם ולגנות אותם כהמצאות מטופשות הנוגדות את השכל הישר. למעשה, שלוש הפילוסופיות מאוד דומות, והמערכות החברתיות התומכות בהם כמעט זהות. בכל מקום יש את אותו מבנה מעמדות, אותו פולחן של מנהיג עליון, המעקב הבלתי פוסק, שטיפת המוח ואותו הצורך במלחמה מתמדת. שלוש מעצמות-העל לא רק שאין באפשרותן לכבוש זו את זו, אלא גם לא ירוויחו דבר מכך. להיפך, כל עוד הן נשארות בעימות, הן תומכות זו בזו. השליטים של כל שלוש המעצמות מודעים ואינם מודעים, בו-זמנית, למעשיהם. שואפים לכיבוש העולם והשמדת האחרים, אך גם יודעים שהכרחי שהמלחמה תימשך לנצח, ללא הכרעה.
בעידנים קודמים, מלחמה בסופו של דבר הסתיימה בניצחון או תבוסה. השליטים בכל הדורות ניסו לכפות השקפת עולם שקרית כלשהי על חסידיהם, אך לא יכלו להרשות לעצמם לעודד אשליה שעלולה לפגוע ביעילות הצבאית. לא ניתן היה להתעלם מעובדות פיזיות. בפילוסופיה, דת, אתיקה ופוליטיקה שתיים ועוד שתיים יכולים להיות חמש; אך בתכנון תותח או מטוס התוצאה חייבת להיות ארבע. אומות המבוססות על שקרים רבים מדי, סופם להפסיד במלחמה ולהיכבש על ידי אומות בעלות טכנולוגיה מתקדמת יותר.
אך כאשר מלחמה הופכת כמעט רציפה, וללא סכנת תבוסה, אין יותר צורך צבאי בחיבור כלשהו לעובדות המציאות או שיטה מדעית. ההתקדמות יכולה להיעצר לחלוטין, גם בצבא. שום דבר אינו יעיל באוקיאניה למעט משטרת המחשבות. מכיוון שכל אחת משלוש מעצמות-העל אינה ניתנת לכיבוש, כל אחת מהן היא למעשה יקום נפרד שבתוכו ניתן לתרגל בבטחה כל שינוי של המציאות, כל עיוות של המחשבה. מנותק ממגע עם העולם החיצון ועם העבר, אזרח אוקיאניה הוא אדם שאין לו דרך לדעת איזה כיוון הוא למעלה ואיזה למטה, אלא לפי מה שנאמר לו על ידי המפלגה. השליטים של המפלגה הם מוחלטים כפי שלא היה אפשרי מעולם לפני כן. המעצמות לא מפריעות זו לזו להתקיים, המלחמה קיימת יותר כמהלך שיווקי המשרת את כל המעצמות, וזו היא המשמעות הפנימית של סיסמת המפלגה: מלחמה היא שלום.
אורוול מתאר את הספרון של גולדשטיין בתור אוסף של דפים שהודפסו במקומות שונים ונאספו יחד, כך שיש לכל קטע פונט ומראה שונה. ניסיתי לשמר את התחושה הזו.
פרק 2 חסר עוד במקור.
הרעיונות נשמרו במדויק - אבל הסדר, המבנה, כל אלה שוכתבו. הוסרו כמה פרטים ומשפטים שבעיני לא תרמו למסרים. לאחר מכן הוספתי מעט תוספות ודוגמאות משלי, ולמען השקיפות, מה שהוספתי ולא היה במקור מופיע בצבע מעט שונה.
נחלת הכלל.
הספר המקורי של ג'ורג' אורוול גם הוא בנחלת הכלל.