גילוי נאות של רשימת השינויים שנעשו בסיפור
בניגוד למפלגה אין ברצוני לשכתב את ההיסטוריה, והנה פירוט השינויים שעשיתי.
בכתיבה קיבלתי השראה מהסופר הגאון Wildbow, הערותיו של No-Am וכישורי העריכה המדהימים של פ׳.
הוסרו: אנטישמיות, מיזוגניה, טלפתיה, נבואות וחלומות נבואיים, כנסיות, הסברים של המספר ששולפים את הקורא מהסצנה, והערות בסוגריים.
מעבר לזה השתדלתי להיות נאמן למסרים המקוריים, לכוונת הכותב גם אם לא תמיד למילים שלו. הסיפור הכללי נשאר ללא שינוי, אבל הסצנות והסגנון השתנו. במקור היו כמה מקרים לא-סבירים ודמויות שהתנהגו בניגוד לאופי שלהם לטובת העלילה - שיניתי אותם, יותר חשוב שהעולם יהיה אמין מאשר שהעלילה תתקדם באופן מאולץ.
הדגשתי את סגנון הדיבור השונה של כל דמות, כולל שיחדש איפה שמתאים. ביטויים לונדוניים הומרו לביטויים מקבילים בעברית. חלק מהדמויות האנונימיות קיבלו שם. הוספתי מעט נוכחות נשית. גילאים הוסרו. כולם נגמלו מעישון והסירו את המשקפיים.
וינסטון: במקור הוא רואה עתיד בחלומותיו - טריק ספרותי שכבר מזמן אבד עליו הכלח; כאן החלומות שלו הזויים כמו של כולנו. במקור וינסטון לא מביע רגשות אפילו בתוכו; כאן הצליחו לחדור כמה רגשות. במקור וינסטון מדמה את גולדשטיין לכבש, את אחותו לקוף, אחרים לחיפושיות ציפורים ומה לא; רפרנס לחוות החיות? בכל מקרה זה לא עבד בעברית ולכן הסרתי. בחלק השלישי, הוספתי שוינסטון משתמש בשיחדש במחשבותיו יותר ויותר ככל ששטיפת המוח חודרת אליו.
היומן: מחשבותיו של וינסטון עברו מהרהורי המספר אל דפי היומן. במקור יש כל הזמן קפיצות בין היומן לבין המספר, וכאן היומן יחסית רציף. המחיקות ביומן הם תוספת שלי - בניגוד למפלגה, כשוינסטון טועה, הוא לא מסתיר את זה.
יוליה: היא מדהימה! במקור זה מאוד מרומז, רק בקריאה שלישית מבינים עד כמה היא תותחית. מקווה שכאן זה עובר בקריאה ראשונה. היה לי חשוב לתת לה יותר עומק. העמקתי גם את הקשר ביניהם; במקור לא היה ברור בכלל מתי הם התאהבו.
תום פרסון: במקור מתואר בתור אדם מסריח פיזית. זה טריק ספרותי זול שנועד לגרום לקורא להבין את מי הוא אמור לשנוא. זה טריק שמתאים למפלגה לעשות, ולכן זה צרם לי. אבל זה לא רק זה - תום הוא חם, חביב, חרוץ ומשתדל להיות טוב על סמך המשמעות של 'טוב' שהוא מכיר, שעליה גדל. הוא עושה רע, אבל הוא לא אדם רע במהותו, הוא פשוט שטוף מוח. אני סומך על הקוראים שלי להבין את המורכבות שלו. הדגשתי את הסגנון החם ועממי שלו.
אובריאן: אובריאן כל הזמן קורא את מחשבותיו של וינסטון; החלפתי בשיחה או כתיבה ביומן. שיניתי את סגנון הדיבור שלו - יותר שיחדש, יותר מנהיג כת משכנע ובטוח בעצמו.
במקור אובריאן אמר לוינסטון "ניפגש במקום שבו אין חושך" שש פעמים, חצי מהם בחלום. המשפט הרגיש מאולץ ולא במקומו, קישוט ספרותי שלא תורם דבר לסיפור; הסרתי.
עישון: בשנות הארבעים זה נחשב רק פינוק, בלי צד שלילי. בימינו זה מקושר לאלף דברים אחרים שאורוול לא התכוון לקשר אליהם. זה לא מעביר את מה שזה העביר במקור ולכן הסרתי.
אנטי-מין: במקור המפלגה מקדמת אנטי-מין והזרעה מלאכותית. זה הגזמה של מה שבאמת היה במהפכה הבולשביקית, ובמידה רבה עדיין קורה: פוריטניות, התייחסות למין ככלי לצורך רבייה בלבד; הומוסקסואליות שהייתה מקובלת וחוקית לפני המהפכה הבולשביקית, הפכה להיות פלילית; הפלות וגירושין שהיו דבר מקובל, הפכו להיות קשים או אסורים. בישראל אנחנו מכירים את כל זה תחת הכותרת של צניעות, לכן תרגמתי את anti-sex league ל״שומרי הצניעות״.
שירים: השירים הבריטיים הוחלפו בשירים עבריים שאת כולם - פרט ל״שעון בן חיל״ - כתבתי במיוחד.
טכנולוגיה: בשנות השמונים כבר היו רשתות מחשבים, מצלמות, רחפנים, ואפילו AI. הם היו נסיוניים, יקרים, איטיים, לא מפותחים, לא כלכליים. אורוול דמיין עולם עם כל הטכנולוגיות האלה, רק לא ידע איך לתאר אותם. הרשתי לעצמי לדמיין שבעולם האורווליאני יש לממשלות העולם מספיק מוטיבציה ומשאבים כדי לפתח את הטכנולוגיות האלה מהר יותר מאשר בעולם שלנו, והכנסתי אותם. לדוגמה, אם בכל יום משכתבים את ההיסטוריה, רצוי שכל המידע יהיה דיגיטלי ברשת הממשלתית. במקור הלוטו הוא רמאות, אבל כדי שזה יהיה אפשרי חייבים שהמחשב שמגריל את המספרים יכיר מראש את כל המספרים שמולאו. עם זאת, הלד הכחול - הבסיס לנורות לד, סמארטפונים וכלי, שהומצא על ידי שוג'י נקמורה - יהיה כמעט בלתי אפשרי להמציא בעולם כזה; לכן אין להם סמארטפון, טאבלטים, נורות לד או מסכים דקים. המסכים הם מסכי פלזמה קבועים בקיר.
הספרון של גולדשטיין: הספרון של גולדשטיין במקור היה כתוב ״בשיט הספגטי״ בתוך הספר. זה היה בלגן שלם. החלטתי להוציאו לאור בנפרד.
אורוול מתאר את הספרון של גולדשטיין בתור אוסף של דפים שהודפסו במקומות שונים ונאספו יחד, כך שיש לכל קטע פונט ומראה שונה. ניסיתי לשמר את התחושה הזו בעזרת גופנים ועיצוב שונה לקטעים השונים.
פרק 2 היה חסר גם במקור.
הרעיונות נשמרו במדויק. הסדר השתנה. הוסרו מעט קטעים שהם ברורים מאליו בימינו, ונוספו מעט דוגמאות על בסיס העולם של ימינו. למען השקיפות, המשפטים שהוספתי צבועים בצבע מעט שונה.
פרק 1.1 במקור המשפט הראשון מזכיר את "השעה 13:00" מה שאמור להיות מוזר ומעורר סקרנות 'באיזה עולם יש מעל 12 שעות בשעון המחוגים?' ואולי מזכיר את השעון הצבאי. אורוול חזה את העתיד קצת יותר מדי טוב פה, וכיום המשפט הזה לא מעורר כלום ממה שהיה אמור לעורר, כי כולם משתמשים בשעה 13:00 ביומיום. חיפשתי משפט ראשון חדש, שמעורר סקרנות, ועל הדרך גם מייצג את הדמות, את המערכת, הטכנולוגיה, והמעקב. מאוד מרוצה מהתוצאה.
הסרט על פיצוץ הספינה: במקור כתוב שמדובר בספינת פליטים - החלפתי ל "ספינת אויב" כי זה מה שמדינות עושות, אף אחד לא אומר "פיצצנו ספינת פליטים" אלא "פיצצנו ספינת אויב" ולא משנה אם הם היו פליטים או לא. במקור האישה עם הילד "נראית יהודיה" - הסרתי כי זה משנה את החוויה עבור קהל ישראלי באופן שאליו לא התכוון הכותב. במקור המסוק מטיל "פצצת 20 קילו" על הסירה - המרתי בשיגור טיל כי זה יותר אמין בסיטואציה.
איחדתי והזזתי פסקאות והמרתי קטעי מחשבה לקטעים ביומן. הוספתי קטע חדש ביומן שמהווה מעבר שהיה חסר לי במקור, שמוביל לטירוף. במקור המשפט שוינסטון מילא בו את הדף היה "Down with the big brother" והתרגום "שיישרף האח הגדול" אינו מילולי, אלא מעביר את הרגש. שינויים דומים לאלה נפוצים בכל הספר ומעתה לא אציין אותם במיוחד.
במקור, בסוף הרגע-השנאה הקהל מריע "BB, BB, BB" וזה יוצא די מצחיק בעברית… המרתי את זה בשיר כי לשיר מרגיש יותר מתאים לישראלים.
במקור וינסטון מתלונן שאי אפשר אפילו לדעת אם התאריך נכון - כלומר אי אפשר לסמוך על שום מידע תחת שלטון המפלגה. הסרתי כי באופן אירוני, גם בעולם האמיתי כל השלטונות שיחקו עם התאריך, הרבה לפני 1984. בין המאה ה-16 ל-20 שלטונות שונים מחקו 10-13 ימים מלוח השנה כדי לסנכרן אותו עם עונות השנה, והם עשו זאת בזמנים שונים. כלומר היו כ-350 שנה שבהם התאריך היה אחר לגמרי במקומות שונים בעולם. או למשל שמות ומספרי החודשים: המילים "אוקטובר,נובמבר,דצמבר" בלטינית אומרים "השמיני,התשיעי,העשירי". לוח-השנה כיום שרירותי ומשתנה. לוח-השנה תמיד היה שרירותי ומשתנה.
החלק על הפשיעה היה בפרק 8 והעברתי אותו לכאן.
מי ששם לב - כן, זה רפרנס להארי פוטר והשיטה הרציונלית.
פרק 1.2 במקור וינסטון השאיר את היומן פתוח על השולחן, על העמוד "Down with the big brother" כאשר פתח את הדלת. אני לא יודע למה אורוול החליט להציג את וינסטון בתור אידיוט אבל לא יכולתי להשאיר את זה.
במקור בדירה של פרסון הילדים תופפו מארש צבאי. במקומו, כתבתי את "יונתן המלשן" בהשראת השיר מפרק 1.7.
במקור על התיק+מטבע היו כתובות the three slogans, המרתי במשפט הלל לאח הגדול, האמת כדי לגוון קצת. במחשבה שניה אולי זה פוגם בכוונת אורוול, אולי הוא דווקא רצה להדגיש כמה המפלגה חופרת על אותם הדברים כדי לדחוף אותם לראש.
במקור אובריאן אומר לוינסטון, בחלום, משפט נבואי: "ניפגש במקום שבו אין חושך". במקור המשפט הזה חזר 6 פעמים ברחבי הספר! אבל זה לא עבד. זה נבואה, וזה לא מעביר שום מסר. לדעתי אורוול קיווה שזה יהיה catch phrase אבל זה לא עמד במבחן הזמן, אף אחד שמדבר על הספר לא מדבר על המשפט הזה. זה לא חשוב לסיפור אז הסרתי.
פרק 1.3 במקור, החלום על יוליה היה נבואי, וכאן הוא סוריאליסטי מבוסס רגשות, ללא ראיית עתיד. והוספתי גם שדרני בוקר.
במקור, הדוגמה לתרתי-דעת היא "הדמוקרטיה לא-אפשרית והמפלגה היא מגן הדמוקרטיה". אצלי הדוגמה היא "המפלגה היא מגן הדמוקרטיה ולכן חשוב שיהיה לה כוח מוחלט" בהשראת הרפורמה המשפטית 2023.
המונח "קבלת-החוכמה" נקרא במקור "Crimestop" בקטע של "לעצור את הספק לפני שיופיע".
במקור, בזמן תרגיל בהונות הרגליים וינסטון שוב חושב על זה שאי אפשר להוכיח שקר של המפלגה, אפילו בוטה כמו שהמפלגה המציאה את המטוסים. אצלי, במקום זה, וינסטון אומר "לעזאזל הכל" ומחליט לרדוף אחר האמת בסתר.
פרק 1.4 וינסטון בעבודתו צריך לתקן מאמר, אך ניסיונותיו לא עלו יפה. לבסוף זנח את הניסיונות הללו והחליט לחבר מאמר חדש לחלוטין. בעבודתי הייתי צריך לתרגם את המאמר הזה, אך ניסיונותיי לא עלו יפה. לבסוף זנחתי את הניסיונות הללו והחלטתי לחבר מאמר חדש לחלוטין.
במקור באחד התאים בהמשך עבד אמפלפורת, בחור חולמני עם אוזניים שעירות וחוש למילים. הוא היה אדם חביב שעסק בשכתוב מילים לשירים שהפכו להיות בלתי תקינים פוליטית. כאן הוא לא קיים. הוא מעולם לא היה קיים.
פרק 1.5 הוספתי בחדר האוכל בחירה קטנה חסרת משמעות "פירה או תפוח אדמה" בזמן שאין שום בחירה לגבי המנה העיקרית - מסר עדין על האשליה של בחירה. מעניין כמה קלטו זאת, גם אם באופן תת-מודע.
סם (Syme) במקור מדבר על מחיקת מילים אך הדוגמאות חלשות. החלפתי ברשימת המילים שנמחקו באמת בצפון-קוריאה (על סמך האינטרנט).
הסרתי קטע במחשבותיו של וינסטון על כך שסם מבלה בקפה עץ הערמון, שזה לא בעיה אבל זה כן בעיה, וזה מותר אבל זה אסור ו…לא ברור. זה אמור לרמוז שסם כופר, אלא שוינסטון בטוח שסם נאמן קנאי וזה לא מסתדר. הטקסט הזה לא עבד כחלק טבעי ממחשבותיו של וינסטון והסרתי. את הרמז שסם כופר בחרתי להעביר בשפת הגוף שלו - כמו המבט שהוא שולח לעבר המסך לפני שהוא אומר ״כמובן שזה היה הרעיון של האח הגדול״ או החיוכים שלו. אבל וינסטון לא קולט, ולהגנתו, אני חושב שגם הרבה מהקוראים לא יקלטו.
במקור ילדיו של פרסון מקבלים כוסות-האזנה מהפטריוט הצעיר. זה חשוב אבל זה לא השתלב בשום מקום בפרק הזה.
במקור הפרק מסתיים בכך שוינסטון מנסה להציל קצת טבק. המרתי לפרוסת לחם, עובד יפה יותר בעיני. זה גם מסתדר יפה עם הסצנה בכלא.
פרק 1.6 במקור הפרק מספר על הניסיון של וינסטון עם זונה, חיי המין האיומים שלו עם אשתו, והרצאה על האנטי-סקס והבושה שמקדמת המפלגה. זה לא עבד בעברית, זה יצא מסורבל, ואף מסר לא באמת עבר. לכן הפרדתי בין הזונה לבין קתרין, והמרתי את הקטעים ההרצאתיים לאישיים.ֿ
פרק 6א את הרגעים היפים עם קתרין המצאתי כדי להוסיף אמינות. שאבתי השראה מחברים גרושים שהכרתי, שבד״כ מספרים שהיה חרא אבל היו גם צימוקים, בעיקר בהתחלה. במקור הייתה הרצאה שלמה על ועדת הנישואין - המרתי לדוגמה על זוג יחיד.
את חובת הילודה ואיסור על זוגות חד-מיניים הוספתי בהשראת רוסיה הקומוניסטית. הפלות, גירושין והומוסקסואליות שהיו מקובלים ברוסיה החופשית, נעשו אסורים אחרי המהפכה הבולשביקית.
האוננות זה תוספת שלי, זה הרגיש כמו משהו שמתאים לכתוב ביומן אישי. קתרין נפגעה ושלפה משהו מהשרוול כדי להצדיק את עצמה - איסור של המפלגה שבכלל לא מדבר על אוננות. החלק הזה בהשראת ההלכה החרדית, אשר אוסרת על אוננות בעקבות הסיפור על חובת ייבום.
פרק 6ב וינסטון הולך לזונה למרות שהוא יודע שזה רע, וזה מתואר כחוויה מגעילה, כמעט טראומטית עבורו. אבל הוא היה "חייב לעשות את זה בגלל המפלגה" - כי החינוך של המפלגה הפך את אשתו לפריג'ידית. הפרק נועד להעביר את התסכול המיני של וינסטון עם אשתו. כשתרגמתי את הפרק הוא יצא מסורבל, והמסר המקורי בכלל לא הצליח לעבור. קודם כל הזונה שקופה, שמחה למכור את גופה בשביל דולר, שזה מסר בעייתי ראשון. המסר "לא הייתה לי ברירה, הייתי חרמן" זה מסר בעייתי שני, וזה פשוט לא מתאים בימינו. אורוול בכתביו שאף להראות את האנשים במעמדות הנמוכים, להדגיש שהם לא שונים מכל אדם אחר, ולכן אני בטוח שאם היה לו יותר זמן הוא היה כותב את הפרק הזה באופן מאוד שונה. במיוחד בימינו. אחרי שנאבקתי בפרק לא מעט, בסופו של דבר ויתרתי לגמרי על הזונה, התמקדתי בחוויה עם קתרין הפוריטניות והבושה - ואז הפרק זרם.
על הזונה כתבתי בשאיפה להעביר את המסר שאורוול, וגם ארגונים כמו "לא עומדות מנגד" או "ארגמן", שואפים להעביר - עובדות מין הם אנשים כמו כל אדם אחר.
בנסיוני האישי אני לא מכיר זונות - או לפחות כך חשבתי. יום אחד, חברה טובה סיפרה לי בסוד שהיא עובדת מין. לא הייתה לי שום דרך לנחש זאת, היא אדם נהדר, עמוק, אכפתי, חכם. היא אמרה שהדבר הכי קשה עבורה בעבודת המין היה הצורך להסתיר את זה מחבריה ומשפחתה. אם קראת זאת, אני מבקש בשמה להעביר הלאה את המסר - לא לעשות דמוניזציה לעובדי המין.
פרק 1.7 פרק ארוך הכולל 4 רעיונות לא קשורים, ולכן פיצלתי אותו.
פרק 1.7א במקור הפרק כולו היה בתוך הראש והיומן של וינסטון. זה לא הרגיש כמו מחשבות אותנטיות אלא כמו הרצאה לקורא. כדי להעביר את ההרצאה הזו מבלי לצאת מהסיפורי הוספתי את ההרצאה של המיוחס סטיוארט, שלא היה קיים במקור. הוספתי גם את עניין השופטים של המפלגה, הביקור אצל פרסון, הקצין שמבקש תרומות, "יהיה בסדר/לשמוח בחלקך" וערכתי את ספר הילדים והטקסט ביומן בהתאם. המסר הכללי נותר כמו במקור: המפלגה מושחתת, משקרת, שוטפת מוח, מעוותת את המציאות, ואין שום דרך להוכיח זאת.
במקור הקפיטליסטים תוארו ׳עם כובעי צילינדר׳ ובעצם שום דבר עם תוכן. כדי להכניס תוכן שירגיש אותנטי הסתמכתי על תקופת הקפיטליזם החשוכה האמיתית שהייתה בארה״ב ובריטניה של תחילת המאה הקודמת והונג-קונג של ימינו. בהרצאה לא הגזמתי בהרבה, ביחס למציאות. מדובר על תקופה ללא תנאי עבודה מינימליים או שכר מינימום, ללא עזרה סוציאלית מהמדינה, ללא ביטוח או פנסיה. השכירים נוצלו ועבדו בתנאים איומים. מי שחלה או נפצע פשוט נדפק.
אורוול הסתפק במשפט אחד על ׳זכות הלילה הראשון׳, אך בעיני זה לא היה מספיק. סמואל מורוב, בעל מפעל ואנס סדרתי, הוא אדם אמיתי מסקוטלנד. הנבלה אנס כעשרים עובדות שלו. אך במציאות, בניגוד להרצאה, הסוף היה דווקא מעודד. אף אחד מהנשים לא התאבדה והשופט היה לצדם. המקרה הפך לתקדים שנמצא בשימוש עד היום כנגד אנסים סדרתיים: דוקטורינת מורוב.
את נישוק הנעליים הוספתי בהשראת הפודקאסט "מה רע ב-666" של "התשובה".
פרק 1.7ב הועבר מדברי המספר אל היומן של וינסטון.
פרק 1.7ג ע"ע התצלום של הפוליטיקאים.
השיר המקורי שגרם לרתרפורד לבכות:
Under the spreading chestnut tree;
I sold you and you sold me; There lie they, and here lie we;
Under the spreading chestnut tree.
מדובר בעיוות של שיר ילדים בריטי ידוע שהולך כך:
There we sit both you and me; Oh how happy we can be.
כאשר תרגמתי את השיר באופן מילולי זה היה תלוש, לא היה ברור מה קראתי ולמה. כדי שהחוויה של הקורא הישראלי תהיה דומה לחוויה שאליה התכוון אורוול חיפשתי שיר ילדים ישראלי מוכר, כדי לעוות אותו. כתבתי את 'יונתן המלשן' אבל הוא לא התאים פה, לכן נתתי אותו לילדים של משפחת פרסון. לבסוף מצאתי שיר מתאים שמעלה רגש אצל הקורא ומעביר את הקרינג' שאורוול רצה להעביר. מבינים ברגש למה רתרפורד בכה.
במקור יש משפט על הפשיעה בקרב עם-הארץ. לא מצאתי מקום להכניס את זה פה באופן טבעי אז העברתי את המשפט לפרק 1.1.
פרק 1.8 במקור מישהו ברחוב צועק "סטימר!" ואז הטיל נופל כמה מטרים לידם, וינסטון רואה גופות ואיברים כרותים, בועט ביד כרותה לביוב, ואז ממשיך בחייו כאילו כלום. אורוול חווה מלחמה בחייו, אבל כנראה שלא חווה נפילות טילים. לקורא הישראלי, שמכיר נפילות טילים, הקטע המקורי נראה מגוחך ולכן שכתבתי אותו.
הנער שלוקח את וינסטון למקלט לא היה במקור. הוספתי את האספקט של עזרה הדדית של עם-הארץ, אפילו שזה מנוגד למסר האורווליאני הכללי שאדם לאדם זאב. אלא גם במדינות טוטליטריות אנשים תמיד עזרו זה לזה במקרי אסון. אורוול השמיט עניין חשוב: מנקודת המבט של אוהדי המפלגה האנשים כן תומכים ועוזרים זה לזה, מבחינתם הקהילה חזקה איתנה ומאוחדת.
הלוטו - במקור נאמר לנו שאין זוכים אמיתיים. אלא שהמנגנון של לוטו לא מאפשר שליטה בכמות הזוכים, אפילו במדינה טוטאליטרית. בנוסף, הלוטו באחריות משרד השפע, אז וינסטון לא אמור לדעת את זה כי הוא לא מכיר אף אחד שעובד שם. בגרסה שלי האנשים ממלאים את המספרים באופן ממוחשב, מה שמאפשר למפלגה "להגריל" בעזרת תוכנה חכמה "מספר זוכה" שיניב את כמות הזוכים הרצויה, ויאפשר לוודא שאין זוכים אמיתיים בפרס הגדול.
במקור שיר הילדים והתחריט הם של כנסיית סנט קלמנט. המסר שאמור לעבור הוא של נוסטלגיה ומלכותיות. עבור הקורא הישראלי שיר על כנסיות לונדון לא יעביר לא ילדות, לא מלכות ולא נוסטלגיה. לכן החלפתי לשיר ילדים ישראלי ואת התחריט החלפתי בהתאם.
במקור וינסטון לא צריך להשתין. אבל בוא, שתית חצי ליטר בירה, לך לעשות פיפי. לא בריא להתאפק!
הוספתי את המקלחת. אף אחד לא יפספס מקלחת אחרי שנפל עליו טיל, היה בפאב מעושן ומסריח, והלך ברגל שעות.
במקור הפרק מסתיים בשלוש אמיתות המפלגה, השארתי רק את 'חירות היא עבדות'. אין לי הסבר, זה הרגיש הולם.
תוספת: יש הסבר. וינסטון מתנהג כאדם חופשי בפרק הזה - מטייל, נכנס לחנויות לא מאושרות, פאבים. זה בעיקר גורם לו סטרס, לחץ ומועקה. אם הוא היה נאמן הוא היה חסר דאגות. משהו בתוכו - ובתוכי - הבין זאת באינטואיציה ולכן הוא כתב את המשפט.
פרק 2.1 המשפט של סם "כאשר מצאת את עצמך מול שתי אפשרויות בלבד - ודאי יש עוד, עליך רק לחפש" הוא משפט של אבא שלי, ולא היה במקור. העקרון הזה עזר לי אינספור פעמים בחיים, אז הכנסתי אותו לכאן בתקווה שיעזור גם לך.
לגבי האיש שהיה לפני וינסטון בקפיטריה והלך לכיוון יוליה, במקור "פתאום האיש נפל, שני נחלים של מרק וקפה זרמו על הרצפה והאיש שלח מבט זועם לעבר וינסטון; כנראה חשד ששם לו רגל". זה חמוד, הבעיה שזה לא אפשרי - זה יקפיץ מיד את המסכים, הם יראו בהקלטה את וינסטון מפיל את האיש ויתחילו לעקוב אחריו. יוליה, עם היצר ההישרדותי שלה, תקום ותברח. לכן החלפתי את המעשה בתעלול שפחות מעורר חשד.
פרק 2.2 הוספתי סצנת סקס קטנה שלא הייתה במקור. סוף סוף הם רחוקים מכל שומרי הצניעות והמצלמות, ויכולים לממש את אהבתם, ואז המספר מצנזר לנו? תן קצת להנות, אורוול!
במקור יוליה נראתה במערומיה בדיוק כמו בחלום של וינסטון. הפכתי את זה. רציתי להדגיש דווקא את הפער בין פנטזיה למציאות, ואת היופי שבזה.
פרק 2.3 במקור יוליה זה השם האמיתי שלה. איך הגיוני שהיא הייתה עם מלא גברים אבל לא נתפסה? המאהב הראשון התאבד, אוקי, מה עם כל השאר? הפתרון שמצאתי הוא שהיא לא נותנת לגברים שלה פרטים מזהים, וככה, אם הם נתפסים, היא מצליחה לברוח והם לא יכולים להסגיר אותה. בנוסף זה עובד יפה כסימבול לחיים הכפולים שלה.
להכניס רפרנס לקורס "היסטוריה עולמית" של יובל נוח הררי, מפגש 9 או 10.
פרק 2.4 במקור יוצא שיר חדש המתואר כשיר פופ שנכתב והולחן על ידי מחולל שירים אוטומטי, ורק עבר שיפוץ אנושי קל. אז הכנתי שיר פופ חדש שנכתב והולחן על ידי מחולל שירים אוטומטי, ורק עבר שיפוץ אנושי קל.
במקור יוליה שמה איפור בתור הפתעה לוינסטון. אלא שוינסטון מתעב שפתונים ואיפור, זה זול ומכוער בעיניו לאורך כל הספר. בעצם, זה זול ומכוער בעיני כל חברי המפלגה, כולל יוליה שגדלה בעולם הזה. לכן רציתי להמיר את האיפור במשהו אחר, רק לא ידעתי מה. למחרת מישהי מהעבודה שלי הגיעה למשרד בשמלה ירוקה צמודה שהתאימה באופן מושלם לקימוריה. הבד נצמד אל גופה והדגיש את שרירי הכתפיים החשופות, את הגבעה המושלמת של החזה, את המותניים שנראו יפים וחטובים. היא נראתה בעיני נשית ומושכת מאי פעם.
במקור אין סוכר, יש סכרין. זה מבוסס על כך שאחרי מלחה"ע באירופה היה מחסור בסוכר בחיים האמיתיים, כלומר מחסור שאמור להתחבר לקורא לתקופה שהוא מכיר מהמציאות. אלא שכמה שנים לאחר צאת הספר האירופאים פיתחו שיטה להפקת סוכר מסלק בגידול מקומי, מה שהפך את הסוכר לזול ונפוץ ואין יותר דבר כזה מחסור בסוכר. בימינו אף קורא לא יתחבר למחסור כזה. אני תוהה, איזה מחסור כן מכיר דור השפע? אולי מחסור בנקודות וויפי.
במקור יוליה תוהה "מה זה לימון". הסרתי כי לא אמין שנעלמו הלימונים - זה גידול זול, קל וחשוב ביותר. פאן פאקט על לימונים: בני-אדם המציאו את הלימון, בהכלאה של אתרוג וחושחש.
Life never gave us lemons - we gave life to lemons!
במקור יוליה מדקלמת את השיר במדויק, מילה-במילה. שיניתי קצת, זה עובד יותר טוב כשהיא זוכרת אותו בערך.
פרק 2.5 סם נעלם. במקור וינסטון לא מביע שום רגש, גם לא בפני עצמו. רק בין השורות אפשר להבין שאכפת לו. המרתי את "בין השורות" ל"שורות".
השיר של שבוע-השנאה נקרא במקור "hate song" אבל זה שם טיפשי… "שפוך חמתך" זה שם הרבה יותר מגניב!
הסיפור על הקשיש היה מאוד דומה, אבל שוכתב בעקבות מקרה אמיתי בבני ברק: רב שאמר קדיש גם על מותם של ערבים באחת המלחמות; באותו הלילה המון צעירים חרדים תאבי דם נאספו תחת בניין מגוריו, השליכו זיקוקי דינור לכיוון החלון שלו, פספסו והציתו את דירת השכנים.
יש-מאין וקבלת-החוכמה הם תרגומים של המונח blackwhite, אבל זה יצא שונה מהמקור. במקור אפשר להשתמש בזה גם כעלבון "אתה לא שם לב שאתה מאמין בחרטא?" וגם כמחמאה "וואו איזה אמונה כל הכבוד". לתרגם את זה במדויק לא יצא טוב, אז חתכתי. אולי אחזור לזה שוב כדי לדייק מתישהו.
פרק 2.6 הוספתי מילות שיחדש לז'רגון של אובריאן, זה מתאים לדמות שלו.
פרק 2.7 וינסטון נזכר ביום האחרון שראה את אמו ואחותו. לא במקרה הזיכרון המודחק חזר אליו כשהוא עם יוליה - הנוכחות שלה נתנה לו את הביטחון, את האפשרות להתמודד עם הזיכרון הקשה הזה.
במקור נראה כאילו שהם ישנים ביחד כל הלילה. זה כמובן לא אפשרי ולכן הדגשתי שמדובר בשנ"צ.
במקור היו קאטים בשיחה שלהם, השלמתי את השיחה על סמך רמזים שנכתבו במקומות אחרים.
במקור יוליה נרדמת לו באמצע השיחה. זה לא הרגיש נכון:
א. זה לא מתאים לאופי שלה, היא מאלה שמתעוררים בבת-אחת.
ב. זה לא מתאים לאופי הקשר שלהם בשלב הזה. כשהוא מדבר על המשפחה שלו היא תהיה קשובה-מאוד-עוד.
את מחשבותיו של וינסטון על עם-הארץ הוצאתי מהראש ושמתי ביומן.
יש לי הרגשה שאת הפרק הזה אורוול כתב בשלב מוקדם ולכן הדברים לא מסתדרים.
פרק 2.8 שוכתב בהשראת הסרט 1984 (1984) - אגב סרט מומלץ.
במקור וינסטון ויוליה הולכים לבית של אובריאן יחד. זה לא הגיוני ואפילו אובריאן אומר להם שזה לא הגיוני.
זה גם לא מתאים לדמויות:
ליוליה יש יצר הישרדות מעולה; היא לא רוצה להצטרף למרד; אין לה שום סיבה להגיע.
וינסטון תמים ונאיבי, והוא יסכן את חייו של עצמו בשביל הסיכוי הקלוש להצטרף למרד, בטח. אבל הוא לא יסכן את יוליה שלא לצורך. הוא אפילו אומר את זה בפרק 2.7 המקורי.
הנוכחות של יוליה בפגישה עם אובריאן מעלה עוד בעיה - אין מצב שיוליה תשתכנע מההצגה של אובריאן. אובריאן מכיר את וינסטון היטב והוא הכין נאום שיושב לוינסטון בדיוק על החולשות שלו, הוא מוביל אותו באף במיומנות של מאלף קרקס. אבל את יוליה זה לא יבלבל לרגע. אם יוליה הייתה שם, היא הייתה רואה דרך כל הבולשיט ומבינה הכל.
במקור, כדי להעביר לוינסטון את הספרון אובריאן רוקם תכנית מורכבת מאוד עם כמה שלבים, הנחיות העבודה של וינסטון ו-Suitcase Switch. כנראה שהמסר הוא שאובריאן כל-יכול. אבל זה לא מתאים. אובריאן מראש הכריז מול הטלסקרין "בוא אלי הביתה אני אביא לך מילון" אז יאללה, פשוט תן לו את זה.
פרק 2.9 הסיסמה של הספרון של גולדשטיין זה תוספת שלי, בהשראת פרק 7 בפודקאסט "עושים מזה סיפור".
הוספתי שבני הזוג התגעגעו והיה להם הרבה מה לשתף. זה היה לי חסר במקור.
במקור כתוב ששוטר נתן מכה בראש לאישה בחצר. הסרתי כי וינסטון לא יכול לדעת דבר כזה. בנוסף, מה היא קשורה? אם היא בחוץ, ברגע שהיא שומעת את כל המדים האלה מתקרבים היא רצה הביתה וסוגרת את כל הדלתות והחלונות, היא לא אינפנטילית.
במקור השומרים שוברים את החלון ואז נכנסים, מאוד דרמטי, אלא שגם כתוב שהחלון כבר היה פתוח… הו וול.
במקור אחד השומרים שובר את כדור הזכוכית סתם ככה, בלי שום סיבה. הוספתי סיבה סבירה.
פרק 3.1 וינסטון נכנס לכלא. במקור, כבר למחרת הוא פוגש את החבר המשורר מהעבודה, שבדיוק הכניס את המילה "אלוהים" לאיזה שיר ונשלח לכלא. שעתיים אחר כך הוא פוגש את השכן שלו תום פרסון, שבדיוק הבת שלו הלשינה עליו. שני אנשים קרובים אליו נתפסים במקרה בדיוק למחרת היום שהוא נתפס? זה יותר מדי צירוף מקרים. אולי הכוונה הייתה שהמפלגה כלאה אותם רק כדי שיפגשו את וינסטון, אבל זה לא מחזיק מים בדיעבד. המסר שעובר הוא בקטעים האלה הוא 'אף אחד לא בטוח מציפורני המפלגה המרשעת'. כשמבינים שהמפלגה כלאה אותם רק כדי להפגיש אותם עם וינסטון, המסר שעובר הוא 'אף אחד לא בטוח מציפורני המפלגה המרשעת'.
הסרתי את המפגש עם המשורר, הוא לא היה מעניין ולא תרם הרבה. שמתי לב שזה קטע שכל העיבודים לספר מוותרים עליו…
המפגש עם תום כן היה מעניין, העמיק את הדמות של תום והעביר את החלחלה של עומק הנאמנות שלו. אז רק הזזתי אותו בכמה ימים, לתת למפלגה זמן לארגן את המעצר.
פרקים 3.2-3.4 ע"ע התצלום של הפוליטיקאים.
פרק 3.5 במקור וינסטון לא ספר את הימים, זה תוספת שלי.
פרק הסיום 3.6 במקור הוא ויוליה נפגשים במקרה, והיא אפילו מנסה קצת לברוח לו בהתחלה. שיניתי כך שמרומז שהיא לשם במיוחד כדי לראות אותו, זה יותר מתאים לה. היא יודעת איפה הוא גר, היא ריגלה אחריו במשך שבועות. הוא לא יודע. בכל מקרה היא תמיד הייתה הצד היוזם ביחסים שלהם. ו…זה הופך את הסיום אפילו לעוד יותר מבאס.
במקור על השולחן בקפה יש חידות שחמט, המרתי לדמקה.
ההקבלה בין הדמעה של וינסטון לדמעה של רתרפורד היה טאץ' שלי.
במקור וינסטון ראה אותם בקפה במקרה בדיוק באותו יום שהם שמעו שיר המבשר על מותם הקרב. וינסטון יום אחד מוצא בעבודה תמונת עיתון ישנה שבה רואים אותם באיזה אירוע. זה בעיניו מוכיח מעבר לכל ספק שהם לא היו בחו"ל באותו יום שבו הם הודו שהם מסרו מידע לאויב, ולכן זה מוכיח שכל העדות שלהם שקר. בדיעבד מסתבר שזה אובריאן שלח לו את התצלום, כנראה כי הוא שם לב שהוא התרגש לראות אותם בקפה עץ הערמון. בשביל וינסטון התצלום הזה מהווה הוכחה מוצקה, זה ביג דיל, זה אלמנט חשוב בספר.
אבל יש עם זה כל כך הרבה בעיות:
לאור כל זאת החלטתי להסיר את התצלום, להשליך לפיר-האמת, לשכוח שהשלכתי, ואז לשכוח ששכחתי.
אך את המסרים שעברו בעזרת האלמנט הזה חשוב לשמר, והנה הם:
בשביל להעביר את אלה השארתי את הסיפור על קפה עץ הערמון כמעט כמו במקור.
שניהם עוברים בפרק 3.2 בדרכים אחרות. בנוסף, אובריאן אומר את זה במפורש.
פה הייתי צריך להיות יצירתי. להודאה השניה שלהם, אחרי שוינסטון ראה אותם בקפה, הוספתי שהם טענו שהם היו במקום אחר באותו הזמן שהוא יודע שהם היו בבית הקפה. זה דומה למה שהיה במקור רק יותר פשוט, לא מצריך קונספירציה. אני גם אוהב שזה מוסיף אלמנט של מזל וייחודיות - משהו מיוחד שקרה כביכול רק לוינסטון.
פה הייתי צריך להיות יצירתי. בסוף פרק 2.1 יש את שיירת השבויים האירו-אסייתים. הכנסתי לשם את אובריאן, כדי שהוא יוכל להתכחש בהמשך לכך שהוא היה שם, בהקשר של 'תמיד היינו בברית עם אירו-אסיה'.
שיר שמבשר על מותם הקרב זה לא דבר שהמפלגה תעשה, זה פשוט לא מתאים לאופן הפעולה של המפלגה. כשבמפלגה מחליטים על משהו - זהו, זה מיידי, ומעולם לא היה אחרת, אין "עוד כמה ימים הם יהיו אשמים".
בעיבוד שלי אפשר להניח שזה היה מקרי - השיר הזכיר לו משהו, או אולי השיר בכלל לא היה קשור אלא משהו אחר, אולי אפילו משהו בשיחה שלו עם חבריו. לא יודעים. ואז, במקרה, כמה ימים אחר כך המפלגה החליטה שהם אשמים. וינסטון הוא זה שעושה הקשרים שלא באמת היו שם, עף על unrelated correlations fallacy.
מכאן אפשר שאובריאן, שהוא הרי מניאק ברמות-על וקרא את הקטע הזה ביומן, החליט שהוא ישמיע לוינסטון את השיר הזה רק כדי להתעלל בו. אבל גם אפשר שהשיר הזה פשוט התנגן, בלי קשר לכלום, אורוול והקורא נופלים לאותה מלכודת כמו וינסטון, ומתחילים לקשר בין דברים לא קשורים.
appendix
את החלק שאחרי הסוף - The Principles of Newspeak - לא תרגמתי.
וינסטון סוף סוף נזכר ביום שבו אמו נעלמה. זה קורה כשהוא ישן עם יוליה, בחדר הבטוח שלהם, ואחרי שהם הרבה זמן יחד והוא מרגיש הכי בטוח בעולם. זה לא במקרה. המוח הדחיק את הזכרון הזה עד לזמן שוינסטון מסוגל להתמודד איתו.
כשחושבים על סדר האירועים אפשר למלא כמה פרטים מעניינים על מה שקורה מהצד של משטרת המחשבות. ההשערות שלי באלכסון:
← אובריאן חושד בוינסטון ולכן מעביר לו בסתר את התמונה, בתור מבחן
← וינסטון מיד משליך את התמונה לפיר-האמת
← אובריאן מגיע למסקנה שוינסטון נאמן כי הוא עשה בדיוק את מה שמצופה מאדם נאמן
← אובריאן לא מעיף מבט נוסף בוינסטון למשך 6 שנים וגם וינסטון לא עושה כלום
⇠ וינסטון קונה יומן
← המעשה מעלה חשד נמוך בעיני משטרת המחשבות
← וינסטון מתחיל לכתוב יומן*
← כתיבת היומן מפיחה חיים חדשים ואנרגיה ברוחו, זה מה שמושך את יוליה
← יוליה שמה לב אליו והוא מוצא חן בעיניה. היא עוקבת אחריו, רואה אותו בחנות העתיקות והפאב ומבינה שהוא מרדן
← הם מתחילים לצאת
← משטרת המחשבות מודעים לכל מעשיה של יוליה אבל לא מפריעים**
במקביל מתנהלת חקירה נגד סם
← סם נתפס, נעצר, ומתאדה
← סם מלשין על וינסטון בחקירות
← אובריאן חוקר על וינסטון, ואז מפתה אותו כדי להפיל אותו
← וינסטון נופל בפח, בענק
← אובריאן מתכנן לגרום לוינסטון לעשות מעשים נוראים בשם האחווה, כפי שעשה עם רבים לפניו
← וינסטון לא מספיק לעשות כלום בפועל, אפילו לא מסיים את הספרון של גולדשטיין, ואז קורה הדבר הכי מטופש ולא צפוי - הוא ויוליה נרדמים לילה שלם מחוץ לבית
← משטרת המחשבות דופקים את הראש, זה ממש לא מה שהם תכננו. אבל הם מחויבים לעצור אותם מוקדם מהמתוכנן
← יוליה משתחררת מהכלא***
← אובריאן מתלונן שהשיקום של וינסטון לוקח הרבה יותר זמן מהרגיל. זה לא כי וינסטון גאון הדור, אלא בעיקר כי הוא לא הספיק לרצוח אף אחד בשם האחווה ולכן קשה יותר לאובריאן לשבור אותו.
*וינסטון חושב בדיעבד שמשטרת המחשבות קראו את היומן והחזירו את גרגר החול למקומו, אבל לא נראה לי שהוא צודק. הוא כל הזמן טועה בניחושים שלו…
**יוליה מצליחה לשרוד בחיים הכפולים שלה עוד מגיל 16, לא בזכות בגלל יכולות ההתחמקות שלה, אלא בעיקר כי למשטרת המחשבות אין שום אינטרס לעצור אותה. הם מודעים לפרשיות האהבים שלה, אך אלה מעשים שלא מסכנים את המפלגה בשום דרך ולא מפריעים. למראית עין ובהקשר של כל דבר משמעותי למפלגה היא נאמנה ואף מביאה תועלת - היא מציפה עבורם חשודים פוטנציאלים, עבורם היא סוכנת כפולה מבלי שהיא יודעת זאת.
וינסטון, לעומתה, באמת מסוכן למפלגה! הוא סופר, חולם על מרד מאורגן, אנשים נמשכים אליו ומעריכים אותו. אם דבריו יופצו בקרב עם-הארץ, הוא באמת עלול להוביל למרד. משטרת המחשבות לא יכולים להרשות לעצמם לפסוח עליו, בשום מחיר.
***יוליה נרפאת ומשתחחרת מהכלא ממש מהר, הכי מהר שאובריאן ראה אי פעם. "אפילו על הטיפשות שלה היא ויתרה" אובריאן אומר לו. לדעתי יוליה סובבה את אובריאן פה… היא מעולם לא הייתה טיפשה, ההיפך. היא הבינה מה בדיוק היא צריכה לעשות ואיך לשחק כדי לצאת מהכלא כמה שיותר מהר. אפילו הכלא לא שבר אותה, לפחות לא עד הסוף. זה התקווה שלי. זה גם הסיבה ששיניתי קצת את החלק שבו הם נפגשים, שזה יהיה יוזמה שלה לפגוש את וינסטון.