עיבוד זה נאמן יותר למסרים מאשר למילים, בדומה לשינויים שנעשים בתסריט המבוסס על ספר. בסיפור עצמו נעשו מעט מאוד שינויים, אך שינויים רבים נעשו בסגנון, בתיאור, ובאלמנטים הספרותיים. המטרה להעביר לך את אותם הרעיונות והחוויות שעבר הקורא הלונדוני בשנת 1950. בנוסף שיניתי חלק מהנתונים על סמך מה שכנראה קורה בצפון-קוריאה.
גילוי נאות הוא חשוב, אני לא רוצה לשכתב את ההיסטוריה פה, לכן רשמתי בדיוק מה השינויים שנעשו.
אמלק: פסקאות זזו. הספרון של גולדשטיין הופרד. השירים הוחלפו. אנטי-סקס התחלף בצניעות. הוסרו אנטישמיות, מיזוגניה, טלפתיה ונבואות. טלפתיה הומרה לשיחה או יומן. אירועים וזוועות שוכתבו לטובת אמינות. דברים שבין השורות נכנסו לשורות. יוליה הבריזה לאובריאן. הכנסיות הומרו. הזונה בוטלה. תמונת הפוליטיקאים נמחקה. כולם נגמלו מעישון.
וינסטון: במקור וינסטון לא מביע רגשות אפילו בתוכו. כאן הצליחו לחדור כמה רגשות. התכונה הראשית שלו במקור זה שהוא לא קולט אנשים, בכלל - זה נשאר. הוא רואה עתיד בחלומותיו - טריק ספרותי שכבר אבד עליו הכלח. כאן החלומות שלו הזויים כמו של כולנו. הרבה מחשבות עברו ליומן. במקור וינסטון מדמה את גולדשטיין לכבש, את אחותו לקוף, אחרים לחיפושית - אלא שדימויי החיות פשוט לא עבדו בעברית, אז הסרתי. בחלק 3 וינסטון משתמש בשיחדש במחשבותיו יותר ויותר ככל ששטיפת המוח חודרת אליו, וזה לא היה במקור.
יוליה: היא מדהימה! במקור זה מאוד מרומז, רק בקריאה שלישית מבינים עד כמה היא תותחית. מקווה שכאן זה עובר כבר בקריאה ראשונה. כך גם לגבי הקשר בין וינסטון ליוליה. במקור, בקריאה ראשונה אנשים תוהים מה הם בכלל עושים יחד. החלטתי להדגיש את עומק הקשר שלהם על סמך רמזים שפוזרו ברחבי ספר.
תום פרסון: במקור מתואר בתור אדם מסריח פיזית. זה טריק ספרותי זול שנועד לגרום לקורא להיגעל מהדמות. זה טריק כל כך מאוס ושחוק שהעדפתי להסיר אותו. אבל זה לא רק זה - תום הוא חם, חביב, חרוץ ומשתדל להיות טוב על סמך המשמעות של 'טוב' שעליה גדל. הוא עושה רע, אבל הוא לא אדם רע במהותו, ההיפך. הוא פשוט שטוף מוח. אני סומך על הקוראים שלי להבין את המורכבות שלו גם בלי שיהיה מסריח.
אובריאן: אובריאן קורא את מחשבותיו של וינסטון בדרך קבע, מה שהוחלף בשיחה או כתיבה ביומן. אובריאן גם משתמש הרבה יותר בשיחדש, וסגנון הדיבור שלו אמור לדמות יותר למנהיג כת משכנע. כמו כן הוא עשה ניתוח להסרת משקפיים.
אובריאן אומר לוינסטון "ניפגש במקום שבו אין חושך" 6 פעמים, חצי מהם בחלום. המשפט הרגיש מאולץ ולא במקומו, עד שהבנתי שמדובר בקישוט ספרותי שלא תורם דבר לסיפור - והסרתי אותו.
הדובר: דברים רבים נרמזו בין השורות והחלטתי לכתוב אותם בבירור, בהנחה שכיום אנשים לא קוראים ספר פעמיים. המקור רווי בהערות סוגריים שהוסרו (אני לא אוהב את הסגנון הזה). הסרתי כמה הסברים על שיחדש או המפלגה שלא תרמו לסיפור. שיניתי לפעמים את סדר הפסקאות כך שירגישו טבעיים יותר בעברית. קטעים שבהם נכתב על היומן, שוכתבו להיות ציטוטים מהיומן.
שאר הדמויות: סגנונות הדיבור של הדמויות הודגשו ובמיוחד השוני ביניהם. הוספתי שימוש בשיחדש במקומות
המתאימים: סיים, אובריאן, וינסטון-החדש. ביטויים לונדוניים הומרו לביטויים מקבילים בעברית. דמויות עם שם מוזר או בלי שם קיבלו שם חדש - רייצ'ל, פרדי, טל ששון ועוד. הוספתי נשים בכמה מקומות אקראיים, כי היה חסר נוכחות נשית בעיני. גילאים הוסרו. כולם נגמלו מעישון והסירו את המשקפיים.
עישון: נמחק. נחשב פינוק בשנות הארבעים, בלי ממש צד שלילי. בימינו זה מקושר גם לפינוק אבל גם להרבה דברים אחרים, כמו מרדנות, שעמום, התמכרות, ועוד אלף דברים שאורוול לא התכוון לקשר אליהם. זה לא מעביר את מה שזה העביר במקור ולכן הסרתי.
אמינות: במקור יש כמה מקרים לא-סבירים או דמויות שמתנהגות בניגוד לאופי שלהם, רק כדי לקדם את העלילה. חשוב לי אישית שאירועים ודמויות יישארו קונסיסטנטים בין אם זה מקדם את העלילה או לא. פעולות או מקרים לא-אמינים שוכתבו או הוסרו. במקור יש טלפתיה, שהמרתי בשיח או כתיבה ביומן. את הנבואות הסרתי. כל זה בהשראת הספר worm של wildbow.
אנטי-מין: במקור יש ארגוני אנטי-מין וקידום של הזרעה מלאכותית. זה הגזמה בהשראת מה שבאמת היה במהפכה הבולשביקית, ובמידה רבה עדיין קורה: פוריטניות, התייחסות למין ככלי לצורך רבייה בלבד; הומוסקסואליות שהייתה מקובלת וחוקית לפני המהפכה הבולשביקית, הפכה להיות פלילית; הפלות וגירושין שהיו דבר מקובל, הפכו להיות קשים או אסורים. בישראל אנחנו מכירים את כל זה תחת הכותרת של כפיה דתית וזה מתחבר למונח הצניעות של פלגים מסוימים בעדה החרדית. לכן עשיתי את ההמרה של anti-sex league ל'שומרי הצניעות'.
שירים: השירים הבריטיים הוחלפו בשירים עבריים שאותם כתבתי במיוחד עבור הספר, פרט ל'שעון בן-חיל'. פירטתי בפרקים הרלוונטים.
טכנולוגיה: בשנות השמונים כבר היו רשתות מחשבים, מצלמות, רחפנים, ואפילו AI. הם היו יקרים, איטיים, לא מפותחים, לא שמישים, לא כלכליים. אורוול דמיין טכנולוגיות דומות על סמך מה שהיה קיים בזמנו. הרשתי לעצמי לדמיין שבעולם האורווליאני יש לממשלות העולם מספיק מוטיבציה ומשאבים כדי לפתח את הטכנולוגיות האלה מהר יותר מאשר בעולם שלנו, ועל כך הסתמכתי. אם בכל יום משכתבים את ההיסטוריה, רצוי שכל המידע יהיה ברשת הממשלתית. במקום עיתונים יפוזרו מסופונים בבית וברחוב. את הלד הכחול - שהומצא על ידי שוג'י נקמורה - יהיה כמעט בלתי אפשרי להמציא בעולם כזה - לכן אין להם אופציה לסמארטפון, טאבלטים, נורות לד או מסכים דקים. המסכים הם מסכי פלזמה גדולים קבועים בקיר.
הספרון של גולדשטיין: הספרון של גולדשטיין במקור כתוב בספגטי בתוך הספר. כאן החלטתי להוציאו לאור בנפרד, זה הרבה יותר נוח.
אורוול מתאר את הספרון של גולדשטיין בתור אוסף של דפים שהודפסו במקומות שונים ונאספו יחד, כך שיש לכל קטע פונט ומראה שונה. ניסיתי לשמר את התחושה הזו בעזרת גופנים ועיצוב שונה לקטעים השונים.
פרק 2 היה חסר גם במקור.
הרעיונות נשמרו במדויק. שונו הסדר, המבנה, והסגנון. הוסרו כמה פרטים ומשפטים שלא תרמו או שהם ברורים מאליו בימינו. הוספתי מעט תוספות ודוגמאות משלי ולמען השקיפות הם צבועים בצבע מעט שונה.
הזונה: מתוך ציטוטיו של אורוול ברור שחשוב לו להביא את סיפורם של האנשים בתחתית והניצול שלהם. הפרק על הזונה, לפחות בעברית ובימינו, לא באמת העביר לדעתי את המסר הכללי של אורוול בעניין הזה. בינתיים הזונה הוסרה. כנראה שאוסיף את הקטע מחדש בהמשך אך לא לפני שאתייעץ עם "לא עומדות מנגד", "ארגמן" וכד'.
פרק 1.1 במקור המשפט הראשון מזכיר את "השעה 13:00" מה שאמור להיות מוזר ומעורר סקרנות 'באיזה עולם יש מעל 12 שעות בשעון המחוגים?' ואולי מזכיר את השעון הצבאי. אורוול חזה את העתיד קצת יותר מדי טוב פה, וכיום המשפט הזה לא מעורר כלום כי כולם משתמשים בשעה 13:00 באופן רגיל. חיפשתי משפט אחר שכן מעורר סקרנות, ועל הדרך גם מייצג את הדמות, את המערכת, הטכנולוגיה, והמעקב.
הסרט על פיצוץ הספינה, במקור כתוב שמדובר בספינת פליטים, ועל האישה שהיא "נראית יהודיה". החלפתי ל "ספינת אויב" כי זה מה שהשלטונות עושים בימינו, לא אומרים "פיצצנו ספינת פליטים" אלא "פיצצנו ספינת אויב" בין אם הם היו פליטים או לא. הסרתי את "נראית יהודיה" כי זה משנה את החוויה עבור קהל ישראלי באופן שאליו לא התכוון הכותב. את הפצצה המרתי בטיל כי זה מה שמסוק עושה במצב כזה, מסוק לא ינסה להטיל פצצה על סירה מהירה.
איחדתי והזזתי פסקאות והמרתי קטעי מחשבה לקטעים ביומן. הוספתי קטע חדש ביומן שמהווה מעבר שהיה חסר לי במקור, שמוביל לטירוף של "שיישרף האח הגדול שיישרף האח הגדול שיישרף האח הגדול". המשפט הזה במקור הוא Down with the big brother ואין לזה תרגום ישיר מוצלח שמעביר את השנאה היוקדת.
במקור בסוף הרגע-השנאה הקהל מריע "BB, BB, BB" שזה די מצחיק… אבל המרתי בשיר כדי שלא לערבב פוליטיקה ישראלית. שיר בכל מקרה מרגיש יותר מתאים.
במקור וינסטון מתלונן שתחת שלטון המפלגה אי אפשר אפילו לדעת אם התאריך נכון - המסר הוא שאי אפשר לסמוך על שום מידע תחת שלטון המפלגה. הסרתי כי באופן אירוני, גם בעולם האמיתי התאריך הלועזי שרירותי והשתנה באופן רטרואקטיבי. לדוגמה, בין המאה ה-16 ל-20 מדינות שונות מחקו 10-13 ימים מלוח השנה כדי לסנכרן אותו עם עונות השנה, וכל מדינה אימצה את השינוי בזמן אחר בהתאם להחלטת השלטונות. שמות החודשים אפילו לא תואמים למספרים שלהם, בלועזית משמעות המילה דצמבר=העשירי. לוח השנה הוא שרירותי ומשתנה הרבה לפני אורוול.
פרק 1.2 במקור וינסטון השאיר את היומן פתוח לרווחה כאשר פתח את הדלת. אני לא יודע למה אורוול החליט להציג את וינסטון בתור אידיוט גמור, אבל לא יכולתי להשאיר את זה.
במקור בדירה של פרסון הילדים תופפו מארש צבאי ולא את "יונתן המלשן". השיר עצמו בהשראת השיר מפרק 1.7.
במקור על התיק+מטבע היו כתובות אמיתות המפלגה, המרתי במשפט הלל כדי לגוון קצת.
במקור אובריאן אומר לוינסטון בחלום משפט נבואי "ניפגש במקום שבו אין חושך". המשפט חזר 6 פעמים במקור! הוסר כי זה נבואה. אולי אורוול קיווה שזה יהיה catch phrase אבל המשפט לא עמד במבחן הזמן.
פרק 1.3 החלום על יוליה במקור היה נבואי. המרתי לחלום קצת יותר סוריאליסטי, מבוסס רגשות במקום ראיית עתיד.
במקור, זכרונותיו של וינסטון סופרו באמצע החלום, החלק הזה זז לקטע יומן שהוספתי. גם את שדרני הבוקר הוספתי.
במקור, בזמן תרגיל בהונות הרגליים וינסטון שוב חושב על זה שאי אפשר להוכיח שקר של המפלגה, אפילו בוטה כמו שהמפלגה המציאה את המטוסים. הוא מנסה להיזכר באיזה שנה המפלגה עלתה. אצלי, במקום כל זה, וינסטון אומר "לעזאזל הכל" ומחליט לרדוף אחר האמת בסתר.
פרק 1.4 וינסטון בעבודתו צריך לשכתב מאמר, אך ניסיונותיו לשכתב את המאמר לא עלו יפה. לבסוף זנח את הניסיונות הללו והחליט לחבר מאמר חדש לחלוטין. ניסיונותיי שלי לתרגם את המאמר לא עלו יפה. לבסוף זנחתי את הניסיונות הללו והחלטתי לחבר מאמר חדש לחלוטין.
במקור, באחד התאים בהמשך עבד אמפלפורת, בחור חולמני עם אוזניים שעירות וחוש למילים. הוא היה אדם חביב שעסק בשכתוב מילים לשירים שהפכו להיות בלתי תקינים פוליטית. כאן הוא לא קיים. הוא מעולם לא היה קיים.
פרק 1.5 סם (Syme) במקור חופר על בלשנות שיחדש הרבה יותר. הקטע שוכתב כדי להתאים לעברית.
רשימת המילים למחיקה לקוחה מתוך רשימת מילים שנאסרו לשימוש בצפון-קוריאה. קטע זה לא היה במקור.
במקור וינסטון לא מספר להם שהוא שמר לעצמו בצד שני סכיני גילוח.
הסרתי קטע במחשבותיו של וינסטון על כך שסם מבלה בקפה עץ הערמון, שזה לא בעיה אבל זה כן בעיה, וזה מותר אבל זה אסור ו…לא ברור. לא הצלחתי לתרגם את החלק הזה כחלק טבעי ממחשבותיו של וינסטון. במקום זה, את הרמז לכך שסם כופר בחרתי להעביר דרך שפת הגוף שלו.
במקור ילדיו של פרסון מקבלים כוסות-האזנה מהפטריוט הצעיר. זה חשוב, אבל אצטרך להכניס את זה במקור אחר, זה לא השתלב בפרק בשום מקום.
במקור הפרק מסתיים בטבק שוינסטון מנסה להציל, המרתי ללחם, עובד יפה יותר בעיני. זה גם משחק על קטע שבאמת יופיע בחלק 3, כשוינסטון תוהה אם יש במקרה פרוסת לחם בכיסו.
פרק 1.6 במקור הפרק מספר בספגטי על הניסיון של וינסטון עם זונה, חיי המין האיומים שלו עם אשתו, ומסה על האנטי-סקס והבושה שמקדמת המפלגה. זה לא עבד בעברית, יצא מסורבל והפריע להעברת המסרים.
את הרגעים היפים עם קתרין הוספתי בהשראת גרושים שאני מכיר, למרות שזה היה חרא, היו גם צימוקים.
חובת הילודה והאיסור על זוגות חד-מיניים מבוססים על רוסיה הקומוניסטית: הפלות וגירושין שהיו מקובלים, הפכו אסורים למעט במקרים מיוחדים. הומוסקסואליות שהייתה מקובלת לפני המהפכה הבולשביקית, הפכה להיות פלילית.
האוננות זה תוספת שלי, הרגיש כמו משהו שמתאים לכתוב ביומן אישי. הרמז על האיסור הוא בהשראת חרדים, שאוסרים על אוננות בגלל האיסור על משגל נסוג, אבל הכוונה שקתרין פשוט נפגעה ושלפה משהו מהשרוול כדי להצדיק את עצמה.
הוא הולך לזונה למרות שהוא יודע שזה רע, וזה מתואר כחוויה מגעילה, כמעט טראומטית עבורו. אבל הוא היה "חייב לעשות את זה בגלל המפלגה" - כי החינוך של המפלגה הפך את אשתו לפריג'ידית. הפרק נועד להעביר את התסכול המיני של וינסטון עם אשתו. כשתרגמתי את הפרק הוא יצא מסורבל, והמסר המקורי בכלל לא הצליח לעבור. קודם כל הזונה שקופה, שמחה למכור את גופה בשביל דולר, שזה מסר בעייתי ראשון. המסר "לא הייתה לי ברירה, הייתי חרמן" זה מסר בעייתי שני, וזה פשוט לא מתאים בימינו. אורוול בכתביו שאף להראות את האנשים במעמדות הנמוכים, להדגיש שהם לא שונים מכל אדם אחר, ולכן אני בטוח שאם היה לו יותר זמן הוא היה כותב את הפרק הזה באופן מאוד שונה. במיוחד בימינו. אחרי שנאבקתי בפרק לא מעט, בסופו של דבר ויתרתי לגמרי על הזונה, התמקדתי בחוויה עם קתרין הפוריטניות והבושה - ואז הפרק זרם.
על הזונה כתבתי בנפרד, בשאיפה להעביר את המסר שאורוול, וגם ארגונים כמו "לא עומדות מנגד" או "ארגמן", שואפים להעביר - עובדות מין הם אנשים כמו כל אדם אחר. אני יכול להעיד על כך גם מנסיוני האישי, כאשר יום אחד סיפרה לי חברה טובה שהיא עובדת מין. לא הייתה לי שום דרך לנחש זאת. הדבר הכי קשה מבחינתה בעבודה היה הצורך לשקר ולהסתיר זאת מחבריה ומשפחתה.
פרק 1.7 במקור הפרק התחרש בתוך הראש והיומן של וינסטון, והוא נשמע כמו הרצאה עבורנו ולא כמו חלק מהסיפור. כדי להכניס את כל המסרים האלה לתוך העולם של וינסטון הוספתי אירועים שיתנו לו את ההשראה לכתיבה: ההרצאה, הביקור אצל פרסון וספר הילדים, הקצין שמבקש תרומות, הדיווח של משרד השפע, הביטויים "יהיה בסדר" וגם "איזשהו מאושר השמח בחלקו" - כל אלה תוספות שלי.
עדכנתי את הדימויים של הקפיטליסטים, הוספתי את נישוק הישבן. במקור זה היה כובעי צילינדר וכו. חוק הלילה הראשון דווקא היה במקור.
סיפור ג'ונס, אהרונסון ורתרפורד השתנה - ע"ע התצלום של הפוליטיקאים.
השיר המקורי שגרם לרתרפורד לבכות:
Under the spreading chestnut tree;
I sold you and you sold me; There lie they, and here lie we;
Under the spreading chestnut tree.
השיר הוא עיוות של שיר ילדים בריטי חמוד שהולך כך:
There we sit both you and me; Oh how happy we can be.
כאשר תרגמתי את השיר מילולית זה לא היה רע, אבל זה היה תלוש, ולקורא הישראלי לא היה ברור מה קרא ולמה. כדי שהחוויה של הקורא הישראלי תהיה דומה לחוויה שאליה התכוון אורוול חיפשתי שיר ילדים ישראלי מוכר שאפשר לעוות. כתבתי את 'יונתן המלשן' - אלא שהוא לא התאים פה, ולכן נתתי אותו לילדים של משפחת פרסון. אחרי המון נסיונות וחיפושים, סוף סוף מצאתי שיר שמזכיר שיר ילדים שמעלה רגש בקורא, שמעביר את הקרינג' שאורוול רצה להעביר.
במקור מוזכרת גם העדר האכיפה בנוגע לפשיעה רגילה בקרב עם-הארץ, אבל הפרק כבר עמוס מדי ולכן השמטתי את זה.
אכניס את זה במקום אחר. אוסיף דוגמה חיה לפשיעה, על סמך ניסיוני בתור נער, כשראיתי באחד הרחובות בפתח תקווה, בריונים גובים פרוטקשן מבעל חנות.
פרק 1.8 במקור וינסטון חווה את נפילת הטיל כמה מטרים לידו, רואה גופות ואיברים כרותים, בועט ביד כרותה לביוב, וכמה דקות אחר כך ממשיך בחייו כאילו כלום. אורוול חווה מלחמה, אבל נראה שלא חווה נפילות טילים. הקטע המקורי נראה מגוחך לקורא הישראלי, אז שכתבתי אותו בהשראת נפילות הטילים בארץ. הוספתי את האספקט של עזרה הדדית של עם-הארץ, אפילו שזה מנוגד למסר האורווליאני הכללי שאדם לאדם זאב. לאורך כל הספר, אורוול משמיט עניין מאוד חשוב: מנקודת המבט של אוהדי המפלגה האנשים דווקא כן תומכים ועוזרים זה לזה, הקהילה חזקה איתנה ומאוחדת. במדינות טוטליטריות של ימינו אנשים עוזרים זה לזה במקרי אסון.
במקור המספר אומר לנו שהלוטו הוא שקר, הזוכים מומצאים ולא קיימים. הבעיה שוינסטון לא יכול לדעת דבר כזה. ומעבר לזה, הלוטו הוא נוכלות בכל מקרה, אם הזוכים קיימים או לא, זה לא משנה הרבה. שכתבתי את הקטע בהשראת סצנה מהסרט 'חומות של תקווה' שבה אחד הסוהרים זוכה בסכום כסף ורק מתלונן על המס הגבוה.
במקור שיר הילדים והתחריט הם של כנסיית סנט קלמנט. המסר שאמור לעבור הוא של שיר ילדים מלכותי ונוסטלגי. עבור הקורא הישראלי, שיר על כנסיות לונדון לא יעביר לא ילדות, לא מלכות ולא נוסטלגיה. בחרתי שיר ילדים ישראלי ואת התחריט החלפתי בהתאם.
במקור אין מסך בפאב. נשמע תמוה שיהיה פאב בלי מסך. אם הם רוצים להשמיע מוסיקה או להראות כדורגל, הם חייבים מסך.
במקור וינסטון לא צריך להשתין. אבל בוא, שתית חצי ליטר בירה, לך לעשות פיפי. לא בריא להתאפק!
במקור הפרק מסתיים בשלוש אמיתות המפלגה, השארתי רק את 'חירות היא עבדות'. אין לי הסבר, זה הרגיש הולם.
פרק 2.1 "כאשר מולך שתי אפשרויות בלבד - ודאי יש עוד, עליך רק לחפש." זה לא היה במקור, זה משהו שלמדתי מאבא שלי. משפט שעזר לי אינספור פעמים בחיים, אז הכנסתי אותו לכאן בתקווה שיעזור גם לך.
פרק 2.2 הוספתי סצנת סקס קטנה שלא הייתה במקור. סוף סוף הם רחוקים מכל שומרי הצניעות והמצלמות, ויכולים לממש את אהבתם, ואז המספר מצנזר לנו? תן קצת להנות, אורוול!
במקור יוליה נראתה במערומיה בדיוק כמו בחלום של וינסטון. הפכתי את זה. רציתי להדגיש דווקא את הפער בין פנטזיה למציאות, ואת היופי שבזה.
פרק 2.3 במקור יוליה זה השם האמיתי שלה. איך הגיוני שהיא הייתה עם מלא גברים אבל לא נתפסה? המאהב הראשון התאבד, אוקי, מה עם כל השאר? הפתרון שמצאתי הוא שהיא לא נותנת לגברים שלה פרטים מזהים, וככה, אם הם נתפסים, היא מצליחה לברוח והם לא יכולים להסגיר אותה. בנוסף זה עובד יפה כסימבול לחיים הכפולים שלה.
פרק 2.4 במקור מובא שיר חדש המתואר כשיר פופ שנכתב והולחן על ידי מחולל שירים אוטומטי, ורק עבר שיפוץ אנושי קל. הכנתי שיר פופ חדש שנכתב והולחן על ידי מחולל שירים אוטומטי, ורק עבר שיפוץ אנושי קל.
במקור יוליה שמה איפור בתור הפתעה לוינסטון. אלא שוינסטון מתעב שפתונים ואיפור, זה זול ומכוער בעיניו. בעצם, זה זול ומכוער בעיני כל חברי המפלגה, כולל יוליה שגדלה בעולם הזה. לכן רציתי להמיר את האיפור במשהו אחר, רק לא ידעתי מה. למחרת מישהי מהעבודה שלי הגיעה למשרד בשמלה ירוקה צמודה שהתאימה באופן מושלם לקימוריה. הבד נצמד אל גופה והדגיש את שרירי הכתפיים החשופות, את הגבעה המושלמת של החזה, את המותניים שנראו יפים וחטובים. היא נראתה בעיני נשית ומושכת מאי פעם.
במקור אין סוכר, יש סכרין. זה מבוסס על כך שאחרי מלחה"ע באירופה היה מחסור בסוכר בחיים האמיתיים, כלומר מחסור שאמור להתחבר לקורא לתקופה שהוא מכיר מהמציאות. אלא שכמה שנים לאחר צאת הספר האירופאים פיתחו שיטה להפקת סוכר מסלק בגידול מקומי, מה שהפך את הסוכר לזול ונפוץ ואין יותר דבר כזה מחסור בסוכר. בימינו אף קורא לא יתחבר למחסור כזה. ואני תוהה, איזה מחסור כן מכיר דור השפע? אולי מחסור בנקודות וויפי.
במקור יוליה תוהה 'מה זה לימון'. הסרתי כי לא אמין שנעלמו הלימונים - זה גידול זול, קל וחשוב ביותר. פאן פאקט על לימונים: בני-אדם המציאו את הלימון, אחרי שהכליאו אתרוג וחושחש.
life never gave us lemons, we gave life to lemons!
במקור יוליה מדקלמת את השיר במדויק, מילה-במילה. שיניתי קצת, זה עובד יותר טוב כשהיא זוכרת אותו בערך.
פרק 2.5 סם נעלם. במקור וינסטון לא מביע שום רגש, גם לא בפני עצמו. רק בין השורות אפשר להבין שאכפת לו. המרתי את "בין השורות" ל"שורות".
השיר של שבוע-השנאה נקרא במקור "hate song" אבל זה שם טיפשי… "שפוך חמתך" זה שם הרבה יותר מגניב!
הסיפור על הקשיש שוכתב בעקבות מקרה אמיתי בבני ברק: רב שאמר קדיש גם על מותם של ערבים באחת המלחמות; באותו הלילה המון צעירים חרדים תאבי דם נאספו תחת בניין מגוריו, השליכו זיקוקי דינור לכיוון החלון שלו, פספסו והציתו את דירת השכנים.
יש-מאין וקבלת-החוכמה הם תרגומים של המונח blackwhite במקור, אבל זה יצא שונה מהמקור. במקור אפשר להשתמש בזה גם כעלבון "אתה לא שם לב שאתה מאמין בחרטא?" וגם כמחמאה "וואו איזה אמונה כל הכבוד". לתרגם את זה במדויק לא יצא טוב, אז חתכתי. אולי אחזור לזה שוב כדי לדייק מתישהו.
ע"ע התצלום של הפוליטיקאים.
פרק 2.6 הוספתי מילות שיחדש לז'רגון של אובריאן, זה מתאים לדמות שלו.
פרק 2.7 וינסטון נזכר ביום האחרון שראה את אמו ואחותו. לא במקרה הזיכרון המודחק חזר אליו כשהוא עם יוליה - הנוכחות שלה נתנה לו את הביטחון, את האפשרות להתמודד עם הזיכרון הקשה הזה.
במקור נראה כאילו שהם ישנים ביחד כל הלילה. זה כמובן לא אפשרי ולכן הדגשתי שמדובר בשנ"צ.
במקור היו קאטים בשיחה שלהם, השלמתי את השיחה על סמך רמזים שנכתבו במקומות אחרים.
במקור יוליה נרדמת לו באמצע השיחה. זה לא הרגיש נכון. זה לא מתאים לאופי שלה, היא מאלה שמתעוררים בבת-אחת. זה גם לא מתאים לאופי הקשר שלהם בשלב הזה. אם הוא מדבר על המשפחה שלו - תהיה היא קשובה-מאוד-עוד.
את מחשבותיו של וינסטון על עם-הארץ הוצאתי והמרתי לכתיבה ביומן.
אני חושד שאת הפרק הזה אורוול כתב בשלב מוקדם ולכן הדברים שם לא מסתדרים עם שאר הספר.
פרק 2.8 שוכתב בהשראת הסרט 1984 (1984).
במקור וינסטון ויוליה הולכים לבית של אובריאן יחד. זה לא הגיוני ואובריאן גם אומר להם שזה לא הגיוני.
זה גם לא מתאים לדמויות:
ליוליה יש יצר הישרדות מעולה, היא לא רוצה להצטרף למרד בעצמה, אין לה שום סיבה להגיע.
וינסטון אמנם תמים ואופטימי ברמות, אבל לא עד כדי לסכן את יוליה שלא לצורך. את כן יסכן את חייו של עצמו בשביל הסיכוי הקלוש להצטרף למרד, אבל הוא לא מוכן לסכן את שלה - הוא גם אומר את זה בפרק 2.7 המקורי.
הנוכחות של יוליה בפגישה עם אובריאן מציגה בעיה נוספת - אין שום מצב שיוליה תשתכנע מההצגה של אובריאן. אובריאן מכיר את וינסטון היטב והוא הכין נאום שיושב לוינסטון בדיוק על החולשות שלו, הוא מוביל אותו באף במיומנות של מאלף קרקס. אבל את יוליה זה לא יבלבל לרגע. אם יוליה הייתה שם, היא הייתה רואה דרך כל הבולשיט ומבינה הכל.
במקור, כדי להעביר לוינסטון את הספרון, אובריאן חושב על תכנית מורכבת עם כמה שלבים, כולל התערבות בהנחיות בעבודה של וינסטון ו-Suitcase Switch. זה נועד להעביר את המסר שאובריאן שולט בהכל, פרקטיקלי כל-יכול. אבל זה לא מתאים. מראש אובריאן הכריז מול הטלסקרין 'אני אביא לך מילון' - אז יאללה, פשוט תן לו.
פרק 2.9 הסיסמה של הספרון של גולדשטיין זה תוספת שלי, בהשראת פרק 7 בפודקאסט "עושים מזה סיפור".
הוספתי שבני הזוג התגעגעו והיה להם הרבה מה לשתף. זה משהו שהיה לי חסר במקור.
במקור כתוב ששוטר נתן מכה בראש לאישה בחצר. הסרתי כי וינסטון לא יכול לדעת דבר כזה. בנוסף, מה היא קשורה? אם היא בחוץ, ברגע שהיא שומעת את כל המדים האלה מתקרבים היא רצה הביתה וסוגרת את כל הדלתות והחלונות, היא לא ילדה.
במקור השומרים שוברים את החלון ואז נכנסים, וגם כתוב שהחלון כבר היה פתוח… אז…
במקור אחד השומרים שובר את כדור הזכוכית סתם כך בלי שום סיבה. הוספתי סיבה סבירה.
פרק 3.1 וינסטון נכנס לכלא. במקור, כבר למחרת הוא פוגש את החבר המשורר מהעבודה, שבדיוק הכניס את המילה "אלוהים" לאיזה שיר ונשלח לכלא. שעתיים אחר כך הוא פוגש את השכן שלו תום פרסון, שבדיוק הבת שלו הלשינה עליו. שני אנשים קרובים אליו נתפסים במקרה בדיוק למחרת היום שהוא נתפס? זה יותר מדי צירוף מקרים. אולי הכוונה הייתה שהמפלגה כלאה אותם רק כדי שיפגשו את וינסטון, אבל זה לא מחזיק מים בדיעבד. המסר שעובר הוא בקטעים האלה הוא 'אף אחד לא בטוח מציפורני המפלגה המרשעת'. כשמבינים שהמפלגה כלאה אותם רק כדי להפגיש אותם עם וינסטון, המסר שעובר הוא 'אף אחד לא בטוח מציפורני המפלגה המרשעת'.
הסרתי את המפגש עם המשורר, הוא לא היה מעניין ולא תרם הרבה. שמתי לב שזה קטע שכל העיבודים לספר מוותרים עליו…
המפגש עם תום כן היה מעניין, העמיק את הדמות של תום והעביר את החלחלה של עומק הנאמנות שלו. אז רק הזזתי אותו בכמה ימים, לתת למפלגה זמן לארגן את המעצר.
בפרקים 3.2-3.4 וגם 1.7 עשיתי שינוי גדול בקשר לתצלום של שלושה פוליטיקאים. הפירוט בהמשך.
פרק 3.5 במקור הוא לא ספר את הימים, זה תוספת שלי.
פרק הסיום 3.6 במקור הוא ויוליה נפגשים במקרה, והיא אפילו מנסה קצת לברוח לו בהתחלה. שיניתי כך שמרומז שהיא לשם במיוחד כדי לראות אותו, זה יותר מתאים לה. היא יודעת איפה הוא גר, היא ריגלה אחריו במשך שבועות. הוא לא יודע. בכל מקרה היא תמיד הייתה הצד היוזם ביחסים שלהם. ו…זה הופך את הסיום אפילו לעוד יותר מבאס.
במקור על השולחן בקפה יש חידות שחמט, המרתי לדמקה.
ההקבלה בין הדמעה של וינסטון לדמעה של רתרפורד היה טאץ' שלי.
התצלום של הפוליטיקאים ג'ונס, אהרונסון ורתרפורד
במקור וינסטון ראה אותם בקפה במקרה בדיוק באותו יום שהם שמעו שיר המבשר על מותם הקרב. וינסטון יום אחד מוצא בעבודה תמונת עיתון ישנה שבה רואים אותם באיזה אירוע. זה בעיניו מוכיח מעבר לכל ספק שהם לא היו בחו"ל באותו יום שבו הם הודו שהם מסרו מידע לאויב, ולכן זה מוכיח שכל העדות שלהם שקר. בדיעבד מסתבר שזה אובריאן שלח לו את התצלום, כנראה כי הוא שם לב שהוא התרגש לראות אותם בקפה עץ הערמון. בשביל וינסטון התצלום הזה מהווה הוכחה מוצקה, זה ביג דיל, זה אלמנט חשוב בספר.
אבל יש עם זה כל כך הרבה בעיות:
לאור כל זאת החלטתי להסיר את התצלום, להשליך לפיר-האמת, לשכוח שהשלכתי, ואז לשכוח ששכחתי.
אך את המסרים שעברו בעזרת האלמנט הזה חשוב לשמר, והנה הם:
בשביל להעביר את אלה השארתי את הסיפור על קפה עץ הערמון כמעט כמו במקור.
שניהם עוברים בפרק 3.2 בדרכים אחרות. בנוסף, אובריאן אומר את זה במפורש.
פה הייתי צריך להיות יצירתי. להודאה השניה שלהם, אחרי שוינסטון ראה אותם בקפה, הוספתי שהם טענו שהם היו במקום אחר באותו הזמן שהוא יודע שהם היו בבית הקפה. זה דומה למה שהיה במקור רק יותר פשוט, לא מצריך קונספירציה. אני גם אוהב שזה מוסיף אלמנט של מזל וייחודיות - משהו מיוחד שקרה כביכול רק לוינסטון.
פה הייתי צריך להיות יצירתי. בסוף פרק 2.1 יש את שיירת השבויים האירו-אסייתים. הכנסתי לשם את אובריאן, כדי שהוא יוכל להתכחש בהמשך לכך שהוא היה שם, בהקשר של 'תמיד היינו בברית עם אירו-אסיה'.
שיר שמבשר על מותם הקרב זה לא דבר שהמפלגה תעשה, זה פשוט לא מתאים לאופן הפעולה של המפלגה. כשבמפלגה מחליטים על משהו - זהו, זה מיידי, ומעולם לא היה אחרת, אין "עוד כמה ימים הם יהיו אשמים".
בעיבוד שלי אפשר להניח שזה היה מקרי - השיר הזכיר לו משהו, או אולי השיר בכלל לא היה קשור אלא משהו אחר, אולי אפילו משהו בשיחה שלו עם חבריו. לא יודעים. ואז, במקרה, כמה ימים אחר כך המפלגה החליטה שהם אשמים. וינסטון הוא זה שעושה הקשרים שלא באמת היו שם, עף על unrelated correlations fallacy.
מכאן אפשר שאובריאן, שהוא הרי מניאק ברמות-על וקרא את הקטע הזה ביומן, החליט שהוא ישמיע לוינסטון את השיר הזה רק כדי להתעלל בו. אבל גם אפשר שהשיר הזה פשוט התנגן, בלי קשר לכלום, אורוול והקורא נופלים לאותה מלכודת כמו וינסטון, ומתחילים לקשר בין דברים לא קשורים.
appendix
את החלק שאחרי הסוף - The Principles of Newspeak - לא תרגמתי.
וינסטון סוף סוף נזכר ביום שבו אמו נעלמה. זה קורה כשהוא ישן עם יוליה, בחדר הבטוח שלהם, ואחרי שהם הרבה זמן יחד והוא מרגיש הכי בטוח בעולם. זה לא במקרה. המוח הדחיק את הזכרון הזה עד לזמן שוינסטון מסוגל להתמודד איתו.
כשחושבים על סדר האירועים אפשר למלא כמה פרטים מעניינים על מה שקורה מהצד של משטרת המחשבות. ההשערות שלי באלכסון:
← אובריאן חושד בוינסטון ולכן מעביר לו בסתר את התמונה, בתור מבחן
← וינסטון מיד משליך את התמונה לפיר-האמת
← אובריאן מגיע למסקנה שוינסטון נאמן כי הוא עשה בדיוק את מה שמצופה מאדם נאמן
← אובריאן לא מעיף מבט נוסף בוינסטון למשך 6 שנים וגם וינסטון לא עושה כלום
⇠ וינסטון קונה יומן
← המעשה מעלה חשד נמוך בעיני משטרת המחשבות
← וינסטון מתחיל לכתוב יומן*
← כתיבת היומן מפיחה חיים חדשים ואנרגיה ברוחו, זה מה שמושך את יוליה
← יוליה שמה לב אליו והוא מוצא חן בעיניה. היא עוקבת אחריו, רואה אותו בחנות העתיקות והפאב ומבינה שהוא מרדן
← הם מתחילים לצאת
← משטרת המחשבות מודעים לכל מעשיה של יוליה אבל לא מפריעים**
במקביל מתנהלת חקירה נגד סם
← סם נתפס, נעצר, ומתאדה
← סם מלשין על וינסטון בחקירות
← אובריאן חוקר על וינסטון, ואז מפתה אותו כדי להפיל אותו
← וינסטון נופל בפח, בענק
← אובריאן מתכנן לגרום לוינסטון לעשות מעשים נוראים בשם האחווה, כפי שעשה עם רבים לפניו
← וינסטון לא מספיק לעשות כלום בפועל, אפילו לא מסיים את הספרון של גולדשטיין, ואז קורה הדבר הכי מטופש ולא צפוי - הוא ויוליה נרדמים לילה שלם מחוץ לבית
← משטרת המחשבות דופקים את הראש, זה ממש לא מה שהם תכננו. אבל הם מחויבים לעצור אותם מוקדם מהמתוכנן
← יוליה משתחררת מהכלא***
← אובריאן מתלונן שהשיקום של וינסטון לוקח הרבה יותר זמן מהרגיל. זה לא כי וינסטון גאון הדור, אלא בעיקר כי הוא לא הספיק לרצוח אף אחד בשם האחווה ולכן קשה יותר לאובריאן לשבור אותו.
*וינסטון חושב בדיעבד שמשטרת המחשבות קראו את היומן והחזירו את גרגר החול למקומו, אבל לא נראה לי שהוא צודק. הוא כל הזמן טועה בניחושים שלו…
**יוליה מצליחה לשרוד בחיים הכפולים שלה עוד מגיל 16, לא בזכות בגלל יכולות ההתחמקות שלה, אלא בעיקר כי למשטרת המחשבות אין שום אינטרס לעצור אותה. הם מודעים לפרשיות האהבים שלה, אך אלה מעשים שלא מסכנים את המפלגה בשום דרך ולא מפריעים. למראית עין ובהקשר של כל דבר משמעותי למפלגה היא נאמנה ואף מביאה תועלת - היא מציפה עבורם חשודים פוטנציאלים, עבורם היא סוכנת כפולה מבלי שהיא יודעת זאת.
וינסטון, לעומתה, באמת מסוכן למפלגה! הוא סופר, חולם על מרד מאורגן, אנשים נמשכים אליו ומעריכים אותו. אם דבריו יופצו בקרב עם-הארץ, הוא באמת עלול להוביל למרד. משטרת המחשבות לא יכולים להרשות לעצמם לפסוח עליו, בשום מחיר.
***יוליה נרפאת ומשתחחרת מהכלא ממש מהר, הכי מהר שאובריאן ראה אי פעם. "אפילו על הטיפשות שלה היא ויתרה" אובריאן אומר לו. לדעתי יוליה סובבה את אובריאן פה… היא מעולם לא הייתה טיפשה, ההיפך. היא הבינה מה בדיוק היא צריכה לעשות ואיך לשחק כדי לצאת מהכלא כמה שיותר מהר. אפילו הכלא לא שבר אותה, לפחות לא עד הסוף. זה התקווה שלי. זה גם הסיבה ששיניתי קצת את החלק שבו הם נפגשים, שזה יהיה יוזמה שלה לפגוש את וינסטון.